יום שבת, 21 בינואר 2012

הקשר שבין הוראה לסלולרי- פעילויות דידקטיות עם QR code


עם התפתחות שוק הסמארטפונים והנגישות אליהם, היו שהבחינו בפוטנציאל הדידקטי הטמון בהם, והחלו לשלבם בתהליכים חינוכיים. המונח הספרותי לשילוב זה הוא: ""m-learning או mobile learning"", ובעברית: "למידה מבוססת מקום" (התוכן התלוי במקום הלמידה). הרעיון הוא להימנע ממגבלות בלמידה הנובעות מההכרח לשהות במקום קבוע אחד (בכיתה, ליד מחשב נייח וכו').
כיום ישנן עדויות לשימושים שונים ומגוונים בחינוך באמצעות סמארטפונים, אך אני רוצה להתייחס לשימוש ספציפי של הסמארטפון בלמידה באמצעות קוד QR. QR code (Quick Response code) הוא קוד דו-ממדי, שתוכנן לראשונה עבור תעשיית הרכב. כיום נעשים בו שימושים רבים בתחומי השיווק והמכירות. יתרון הקוד טמון ביכולתו לאגד מידע רב (טקסט, תמונה, לינק לאתר, מספרי טלפון ועוד), ולהצפינו באופן אסטתי ונוח היכן שרק נרצה (לקריאה נוספת). כך נראה קוד QR:



כיצד קוראים/מפענחים קוד QR?
קריאת הקוד מתבצעת באמצעות אפליקציות סורקים ,המותקנות על הסמארטפון, כדוגמת: i-nigma,
QRR READER. כאשר מפעילים את האפליקציה ומקרבים את הסמארטפון אל הקוד- האפליקציה סורקת את הקוד וחושפת את התכנים המוצפנים בתוכו בפני המשתמש. אגב, ניתן גם לצלם את הקוד באמצעות סלולרי שאינו סמארטפון אבל מכיל בתוכו מצלמה, ולסרוק אותו online באמצעות אתרים ייעודיים.


כיצד יוצרים קוד QR?
כיום ישנם אתרים רבים ברשת (או אפליקציות בסמארטפון), שבאמצעותם ניתן ליצור קודים בקלות ובחינם. אתרים לדוגמא: http://www.snapmaze.com/, http://qrcode.kaywa.com/, http://goqr.me/, http://goo.gl/.
האתר המומלץ ביותר, בעיני, הוא זה: http://www.qrstuff.com/ . האתר מאורגן מאוד וידידותי לשימוש.

כיצד מסייע לנו ה-QR CODE בהוראה?
ניתן ליצור אינספור פעילויות דידקטיות באמצעות ה-QR. לשכת עורכי הדין בישראל שתלה לאחרונה קודי QR בספרים המכינים את בוגרי התארים לקראת מבחני הלשכה. הקודים הובילו את הלומדים לסרטונים שונים, ולמידע נוסף שחידדו את התכנים התאורטיים בספר והעשירו את הלומדים במידע. הלומדים דיווחו על עניין והנאה מהחידוש הטכנולוגי/דידקטי, ואמרו שזו הייתה אתנחתא נחמדה להסיט את העיניים מהספר, ולצפות בוידאו באמצעות הסמארטפון.
המורה והבלוגרית Vicki Davis מציעה בבלוג שלה כמה פעילויות דידקטיות, המשלבות בתוכן קודי QR. בין הפעילויות היא מספרת על כך שהיא שותלת קודים לאתרים ספציפיים בתוך מצגות שהיא מראה בכיתה והלומדים יכולים לגשת לאתרים תוך כדי הקרנת המצגת.


אני רוצה להציע עוד כמה רעיונות לשימוש עם קודי QR בהוראה:
  • יצירת מבחנים/שאלונים באמצעות Google forms  והפיכתם לקוד QR- כל תלמיד יסרוק את הקוד ויענה על המבחן/שאלון.
  • עבודת חקר בקבוצות- כל קבוצת תלמידים תסרוק קוד, שהמורה הכין/ה עבורם, המכיל בתוכו שאלת חקר. משם הלומדים יצאו לחקר סביבתי (ניתן לעשות זאת מחוץ לבית הספר בטבע, אולי במהלך טיול בית ספרי או אפילו בספריה).
  • משחק "חפש את המטמון" ברחבי בית הספר/שכונה/טיול- המורה תתלה/יתלה קודי QR ובהם שאלות מנחות שיובילו את הלומדים ממקום למקום עד שיגיעו ליעד המיוחל.
  • המורה תשתול/ישתול בדפי עבודה או חוברות לימוד (מנייר או מתוקשבות) קודים שיכולים לסייע בלמידה. למשל: בשיעורי שפה זרה ניתן להכניס תרגומים למלים/טקסטים, בשיעורי ספרות קישורים לקטעי מידע על הסופר, בשיעורי היסטוריה קישורים לקטעי וידאו על המאורע, בשיעורי גיאוגרפיה או תנ"ך קישורים ל-Google maps, בשיעורי חשבון קישור למשחק שמסביר את נושא השברים ועוד ועוד...
הרעיונות הם באמת אינסופיים, וניתן לחשוב על שימושים רבים ומעניינים עם קוד הQRאני רוצה להתייחס לנקודות ביקורת, שעשויות לעלות בקרב מתנגדים לפעילות מסוג זה:

  • בבתי ספר שונים קיים איסור על הכנסת טלפונים סלולריים לכיתות, ולכן קשה לבצע פעילות מסוג זה.
  • עד כמה המורה שולט/ת בפעילות הלומדים כאשר הם מתבקשים לגלוש בסלולרי?
  • הנזקים הבריאותיים הנובעים משימוש בסלולרי, כגון קרינה ונזקים נוספים- מעלים את השאלה האם פעילות חינוכית צריכה לתמוך בסוג כזה של למידה?
  • הסמארטפונים הם מכשירים יקרים, ולא נרצה שהורים יחשבו שבית הספר מכריח את התלמידים לרכוש אותם.
  • בשל המחיר היקר של המכשירים קיים חשש לגנבות, שעשוי להעמיד את המורה/בית הספר שעודדו את הפעילות תחת זרקור מאשים.
  • כמובן שלא לכל הלומדים יש סמארטפונים, מה שמגביל את יכולת השימוש בכלי זה בכיתות. בנקודה זו הייתי רוצה להשוות את הביקורת לביקורת שקמה לפני מספר שנים על כך שלא לכל תלמיד יש מחשב, ולכן חבל ללמד אותם מיומנויות שהם לא יכולים לתרגל בכיתה או בבית. אני חושבת שחייבים להכין את הלומדים למאה ה-21 והסמארטפונים הם חלק בלתי נפרד מהטכנולוגיה של מאה זו. גם אם אין לכולם את הטכנולוגיה הנחוצה- אפשר "לדבר על" או לחשוב על דרכים יצירתיות (למשל עבודה בקבוצות: אם רק ל-5 תלמידים בכיתה יש סמארטפון ניתן לחלק את הכיתה לקבוצות סביב אותם הילדים).
לסיכום אני חושבת שכדאי לחשוב על היתרונות והשימושים הרבים שניתן לבצע באמצעות הסמארטפונים בתהליכי הלמידה, וכמובן להפעיל שיקול דעת פדגוגי באשר לאופן השילוב, אם בכלל.

יום שני, 16 בינואר 2012

איך למצוא כלים ברשת?

את הפוסט הזה בחרתי להקדיש לשאלה שאני נשאלת שוב ושוב: "איך את מוצאת את כל היישומים/כלים הטכנולוגיים האלה.."?
אז לא מדובר במעשי כשפים... הסוד הוא פשוט לחפש.
לאורך השנים נתקלתי באתרים רבים וטובים כגון: freetech4teachers, קפטן אינטרנט, פורטל מס"ע, אתר מכון דוידסון, פרויקט מאו"ר, merlot, education world, c4lpt, classroom20 ויש עוד המון מקורות שמהם אני שואבת ידע. ניתן גם לחפש באופן חופשי בגוגל, אך צריך לדעת כיצד לחפש טוב על מנת להגיע לתוצאות הרצויות.. המידע הבא יכול לסייע לכם בכך.
הרעיון הוא להתעדכן כל הזמן, באמצעות ניוזלטרים וRSSים בעיקר, וכמובן באמצעות רשתות חברתיות. אני משתדלת ללמוד בכל יום כלי טכנולוגי חדש, ולהתעדכן על חידושים ברשת. ישנם מדריכים רבים (טקסטואליים או קטעי וידאו) ואני ממליצה לבדוק, לנסות ולהתרשם בעצמכם מכל יישום שאתם מוצאים.אני ממליצה בחום לנבור ולנבור ברשת, ומבטיחה שתגיעו למקומות קסומים ומאתגרים. מאגר הכלים עצום, וכדאי לדעת אילו חידושים טכנולוגיים מזמנת לנו הרשת.

בצד שמאל של דף הבלוג שלי תוכלו למצוא רשימה ארוכה של כלים חינמיים (הרשמה ושימוש בחינם) שהפעילות בהם מתבצעת online (ללא הורדת תוכנות). חלקם מוגבלים בכמות השימוש לחשבון חינמי וחלקם חופשיים מכל מגבלה. אתם מוזמנים לגשש. מבטיחה להעביר בקרוב את כל היישומים שמצאתי לאתר מסודר עם מדריכים והסברים מתאימים לכל אחד מהיישומים...
ולסיום- המחשה של כמות הכלים העצומה ברשת. נראה אתכם מזהים את כולם...

יום שבת, 14 בינואר 2012

מבט חינוכי ממשקפי תלת מימד

במסגרת הקורס של פרופסור עמי וולנסקי נתבקשתי לקרוא את המאמר: "חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי: גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית" שכתב פרופסור יין צ'אנג צ'נג. צ'נג הוא מנהל המרכז למחקר ולשיתוף פעולה בין-לאומי של מכון הונג קונג לחינוך. הוא גם עומד בראש מרכז דרום מזרח אסיה למנהיגות חינוכית ולאיכות בחינוך, ומשמש סגן נשיא אגודת דרום מזרח אסיה לחקר החינוך. המאמר שלו מציג חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי.
תלמידי בית הספר של המאה ה-21, או "הילידים הדיגיטליים" כפי שמכנים אותם בספרות המחקרית, זקוקים לאתגרים חדשים והכנה שונה לקראת תפקודם כבוגרים עצמאיים במאה זו, במיוחד כאשר מדברים על: long life learning"" (למידה לאורך כל שלבי החיים, בכל זמן ומכל מקום). צריך להכשיר את הלומדים לסוג זה של למידה, ולהקנות להם מיומנויות  מתאימות. לדברי צ'נג הפרדיגמה צריכה להשתנות מ-פרדיגמה מסורתית בעלת זיקה למקום ל-פרדיגמה משולשת חדשה. הטבלה הבאה מסבירה את ההבדלים בין השתיים:

הפרדיגמה החדשה תדגיש פיתוח אינטליגנציות מרובות תלויות הקשר אצל התלמידים, ואת התהליך התלת מימדי בחינוך, המורכב ממאפיינים אלו:
1.   גלובליזציה: חיבור של הקהילה לעולם. ביה"ס צריך לספק ללומדים שלו חיבור ל: "כפר הגלובלי", ולחנך את תלמידיו להעברה, סיגול ופיתוח של ערכים, ידע, טכנולוגיה ונורמות התנהגות בין מדינות וחברות ברחבי העולם. כאן בולט בעיקר השימוש באינטרנט לתהליכי למידה ותקשורת עם מדינות אחרות.
2.   לוקליזציה: התחשבות בצרכי הקהילה המקומית. משמעות הלוקליזציה בחינוך היא לדאוג למרב הרלוונטיות המקומית, לתמיכת הקהילה וליוזמה בחינוך, בהוראה ובלמידה. שיתופי פעולה בית ספריים, מעורבות הורים וחשיבה על תכניות לימודים רלוונטיות לקהילה הבית ספרית- הם חלק מהדוגמאות לפיתוח הלוקליזציה בחינוך.
3.   התאמה אישית (אינדיבידואליזציה): התחשבות באינדיבידואליות של חברי הקהילה. הכוונה להעברה, סיגול ופיתוח של ערכים, ידע, טכנולוגיה ונורמות התנהגות חיצוניים, כדי לענות על צרכיו של הפרט ותכונותיו. כאן המקום להתאים את הלמידה לאינטליגנציות והיכולות השונות של הלומדים. צ'נג כותב שהאינטליגנציה האנושית צריכה להיות תלוית הקשר, בהסתמך על תיאוריית טבע האדם בהקשרים חברתיים: בקונטקסט של הסביבה הטכנולוגית, הכלכלית חברתית, הפוליטית, התרבותית והלימודית של האלף החדש. בתור שכזו, אפשר לסווג את האינטליגנציה האנושית לשש אינטליגנציות מרובות תלויות ההקשר (CMIs), המפורטות בטבלה הבאה:
עפ"י צ'נג, החזון החדש של בית ספר בניהול עצמי צריך לתמוך בשינוי הפרדיגמה מחינוך מסורתי שקשור במקום לקראת חינוך משולש חדש, ולספק סביבת למידה משולשת בעלת תמיכה של טכנולוגיית מידע וסוגים שונים של יצירת קשרים מקומיים ועולמיים, במטרה לפתח את יכולת הלמידה העצמאית המשולשת של התלמידים ואת האינטליגנציות המרובות שלהם. צ'נג, לדעתי, הצליח לגעת בנקודות המרכזיות של הפדגוגיה החדשנית (על הגדרותיה המגוונות) ושל צרכי הלומדים במאה ה-21. התהליך המשולש שהוא מציע מאפשר יצירת קשרים ומיזוג עם העולם, בד בבד עם שמירת התרבות המקומית על ערכיה ומנהגיה. רק בצורה זו נוכל להפוך לכפר גלובלי, ועדיין לשמור על זהות הקהילות הקטנות והזהות האישית של כל לומד ולומד.


יום חמישי, 5 בינואר 2012

על קשרים וכישורים בתהליכי למידה ברשת

פוסטים רבים בבלוג שלי התייחסו לעובדה שלאור החדשנות הפדגוגית המציפה את מערכות החינוך בעולם המערבי, נראה כי ביה"ס לא יכול להמשיך להעביר לתלמידיו רק תכנים (מידע) ולהכין אותם לבחינות. היכולת והכוונה למצוא מידע ברשת ולהפכו לידע הופכים משמעותיים יותר מצבירת מידע בתחומי תוכן מגוונים. גבי סלומון כתב בספרו משנת 2000: "השאלה החשובה כבר איננה מהו הידע שאתה שולט בו ויכול לשלוף אותו מנבכי זכרונך, אלא לאיזה מידע אתה יודע להגיע ומה אתה יודע לעשות עם המידע הזה". התלמידים צריכים ללמוד כיצד ללמוד, ולפתח מיומנויות חשיבה מסדר גבוה.

לאחרונה אוניברסיטת סטנפורד פתחה שעריה לכל המעוניין להירשם לקורסים בלמידה מרחוק ולקבל תעודה על כך. לחצו כאן לפרטים נוספים. המהלך הזה גרם לי לתהות באשר לדרכים הרבות שבאמצעותן אנו שואבים מידע וידע מהרשת. בפוסט זה אני רוצה להציג בפניכם את התאוריה הקונקטיביסטית שהמשיג ג'ורג' סימנס (Siemens, 2006), הידוע ככותב וחוקר בנושא למידה, רשתות, טכנולוגיה ואפקטיביות ארגונית בסביבות דיגיטליות. התיאוריה מתבססת על חשיבות רשת האינטרנט כרשת מידע המסייעת בעדכון תמידי במידע, ומאפשרת את תהליכי עיבוד המידע. כאשר המידע זמין מתפנה מקום לחשיבה מסדר גבוה ולניתוח מורכב של הידע.
סימנס בנה קורס פתוח לסטודנטים ואנשי חינוך מכל העולם, יחד עם דאונז וקורנייר (Stephen Downes and Dave Cormier), שמייצג את גישת השיתופיות בלמידה ברשת- הידע נמצא ביישומי הרשת השונים שהוכנסו לקורס (כפוסטים בבלוג של הקורס, כפריטים בהודעות בקבוצות הדיון, כפריטים בקישורים לאתרים האישיים, ועוד) והאתגר של הלומד הוא ליצור את ה-PLE  (Personal Learning Environment) שלו מתוך הידע השיתופי הרחב. מנחי הקורס נתנו לסטודנטים שלהם נושאים התחלתיים, ושאלות מחקר שונות. התלמידים נדרשו ליצור את סביבת הלמידה האישית שלהם על מנת להגיע לפתרון הבעיות. 

מה משתנה אצל הלומד?
מדובר בעצם בתהליכי מציאת מידע ברשת והפיכתו לידע, עם דגש על קשרים שיוצר הלומד במטרה ליצור ידע חדש. התהליך דורש איתור מקורות מתאימים, סינון מיון וניהול המידע שנמצא ויכולת לבצע אינטגרציה בין שלל המקורות. לאחר מכן נדרש תהליך מתקדם של עיבוד הממצאים לידע חדש. יש צורך במיומנויות שונות על מנת להתמודד עם ים המידע ברשת, ולהכיר יישומים טכנולוגיים (בעיקר כלי web 2.0) שיכולים לסייע במציאת המידע וארגונו. כמו כן, הלומד חייב להפעיל מיומנויות חשיבה מסדר גבוה לכל אורך התהליך. רפי דודסון מסכם את השינוי כך: 
  • הלומד שותף ביצירת הידע ולא רק בצריכתו
  • למידה לא-פורמאלית היא חלק בלתי נפרד מהלמידה הפורמאלית
  • רלוונטיות של נושאי הלימוד ללומד
  • רפלקטיביות ומטא-חשיבה
  • הלמידה היא תהליך אישי, קבוצתי וגלובלי (קולקטיבי)
איור שממחיש את אופן הלמידה הקונקטיביסטי (מקור):

לפניכם סרטון ובו הרצאה של סימנס, המציג את תיאוריית הקונקטיביזם ואת סביבת הקורס שבנה:
כמובן שקיימת גם ביקורת על התיאוריה, לדוגמא: קשה לומר עדיין מה התועלת בלמידה זו על פני סוגי למידה אחרים מאחר ואין מספיק עבודות שנעשו בתחום. ביקורת נוספת היא שאין שינוי תיאורטי חדשני בקונקטיביזם, אלא חיבור לפדגוגיות אחרות המציינות את מעבר השליטה בתהליך החינוכי מהמורה לתלמיד ואת המיומנויות החדשות הנדרשות מהלומדים בעידן הדיגיטלי.
אני חושבת שהתהליך הקונקטיביסטי קורה אמנם באופן אינטואיטיבי אצל המשתמשים המיומנים ברשת (בטח ובטח בקרב הילידים הדיגיטליים), ובכל מקרה מדובר בתהליך למידה חדשני שלא היה קיים לפני עידן האינטרנט או לפחות לא בהיקף כל כך גדול, ולכן יש מקום לכנותו תיאוריה חדשנית.  בכל מקרה, יש לשקול כיצד לשלב את הקונקטיביזם בהוראה- למי מהתלמידים הדרך הזו מתאימה ומי ילך לאיבוד בדרך, לחשוב האם לשלב את הגישה יחד עם גישות מובנות יותר וכו'. הכל בהתאם למטרה החינוכית של התהליך.