על קשרים וכישורים בתהליכי למידה ברשת

פוסטים רבים בבלוג שלי התייחסו לעובדה שלאור החדשנות הפדגוגית המציפה את מערכות החינוך בעולם המערבי, נראה כי ביה"ס לא יכול להמשיך להעביר לתלמידיו רק תכנים (מידע) ולהכין אותם לבחינות. היכולת והכוונה למצוא מידע ברשת ולהפכו לידע הופכים משמעותיים יותר מצבירת מידע בתחומי תוכן מגוונים. גבי סלומון כתב בספרו משנת 2000: "השאלה החשובה כבר איננה מהו הידע שאתה שולט בו ויכול לשלוף אותו מנבכי זכרונך, אלא לאיזה מידע אתה יודע להגיע ומה אתה יודע לעשות עם המידע הזה". התלמידים צריכים ללמוד כיצד ללמוד, ולפתח מיומנויות חשיבה מסדר גבוה.

לאחרונה אוניברסיטת סטנפורד פתחה שעריה לכל המעוניין להירשם לקורסים בלמידה מרחוק ולקבל תעודה על כך. לחצו כאן לפרטים נוספים. המהלך הזה גרם לי לתהות באשר לדרכים הרבות שבאמצעותן אנו שואבים מידע וידע מהרשת. בפוסט זה אני רוצה להציג בפניכם את התאוריה הקונקטיביסטית שהמשיג ג'ורג' סימנס (Siemens, 2006), הידוע ככותב וחוקר בנושא למידה, רשתות, טכנולוגיה ואפקטיביות ארגונית בסביבות דיגיטליות. התיאוריה מתבססת על חשיבות רשת האינטרנט כרשת מידע המסייעת בעדכון תמידי במידע, ומאפשרת את תהליכי עיבוד המידע. כאשר המידע זמין מתפנה מקום לחשיבה מסדר גבוה ולניתוח מורכב של הידע.
סימנס בנה קורס פתוח לסטודנטים ואנשי חינוך מכל העולם, יחד עם דאונז וקורנייר (Stephen Downes and Dave Cormier), שמייצג את גישת השיתופיות בלמידה ברשת- הידע נמצא ביישומי הרשת השונים שהוכנסו לקורס (כפוסטים בבלוג של הקורס, כפריטים בהודעות בקבוצות הדיון, כפריטים בקישורים לאתרים האישיים, ועוד) והאתגר של הלומד הוא ליצור את ה-PLE  (Personal Learning Environment) שלו מתוך הידע השיתופי הרחב. מנחי הקורס נתנו לסטודנטים שלהם נושאים התחלתיים, ושאלות מחקר שונות. התלמידים נדרשו ליצור את סביבת הלמידה האישית שלהם על מנת להגיע לפתרון הבעיות. 

מה משתנה אצל הלומד?

מדובר בעצם בתהליכי מציאת מידע ברשת והפיכתו לידע, עם דגש על קשרים שיוצר הלומד במטרה ליצור ידע חדש. התהליך דורש איתור מקורות מתאימים, סינון מיון וניהול המידע שנמצא ויכולת לבצע אינטגרציה בין שלל המקורות. לאחר מכן נדרש תהליך מתקדם של עיבוד הממצאים לידע חדש. יש צורך במיומנויות שונות על מנת להתמודד עם ים המידע ברשת, ולהכיר יישומים טכנולוגיים (בעיקר כלי web 2.0) שיכולים לסייע במציאת המידע וארגונו. כמו כן, הלומד חייב להפעיל מיומנויות חשיבה מסדר גבוה לכל אורך התהליך. רפי דודסון מסכם את השינוי כך: 

• הלומד שותף ביצירת הידע ולא רק בצריכתו
• למידה לא-פורמאלית היא חלק בלתי נפרד מהלמידה הפורמאלית
• רלוונטיות של נושאי הלימוד ללומד
• רפלקטיביות ומטא-חשיבה
• הלמידה היא תהליך אישי, קבוצתי וגלובלי (קולקטיבי)

איור שממחיש את אופן הלמידה הקונקטיביסטי (מקור):

לפניכם סרטון ובו הרצאה של סימנס, המציג את תיאוריית הקונקטיביזם ואת סביבת הקורס שבנה:

כמובן שקיימת גם ביקורת על התיאוריה, לדוגמא: קשה לומר עדיין מה התועלת בלמידה זו על פני סוגי למידה אחרים מאחר ואין מספיק עבודות שנעשו בתחום. ביקורת נוספת היא שאין שינוי תיאורטי חדשני בקונקטיביזם, אלא חיבור לפדגוגיות אחרות המציינות את מעבר השליטה בתהליך החינוכי מהמורה לתלמיד ואת המיומנויות החדשות הנדרשות מהלומדים בעידן הדיגיטלי.

אני חושבת שהתהליך הקונקטיביסטי קורה אמנם באופן אינטואיטיבי אצל המשתמשים המיומנים ברשת (בטח ובטח בקרב הילידים הדיגיטליים), ובכל מקרה מדובר בתהליך למידה חדשני שלא היה קיים לפני עידן האינטרנט או לפחות לא בהיקף כל כך גדול, ולכן יש מקום לכנותו תיאוריה חדשנית.  בכל מקרה, יש לשקול כיצד לשלב את הקונקטיביזם בהוראה- למי מהתלמידים הדרך הזו מתאימה ומי ילך לאיבוד בדרך, לחשוב האם לשלב את הגישה יחד עם גישות מובנות יותר וכו'. הכל בהתאם למטרה החינוכית של התהליך. 

קישור למאמר המלא של סימנס