עידן הלמידה

בשנים האחרונות מרצים ומפתחי תוכן רבים מתבססים על הטענה שטווח הקשב שלנו הולך ומתכווץ עד שכעת הוא הגיע למקסימום של 8/9 שניות (תלוי איזו כתבה קראתם) בדיוק כמו טווח הקשב של דג זהב.  אם זה אכן הסיפור- כנראה שבכלל לא הצלחתם לקרוא את המשפט האחרון…  טענה זו, שניתן למצוא בפרסומים מכובדים בכל רחבי האינטרנט החל מפרסומים של גופים מוכרים ומכובדים (כמו הניו יורק טיימס, גרדיאן, טיים) ועד בלוגים אישיים, מבוססת על ראיות מתעתעות שבחלקן גם מפוברקות לחלוטין.  "אל תאמת. תפריך". (קרל פופר) גם אם נבצע תצפית בסיסית ביותר נוכל לראות שהטענה הזו בעייתית. למשל, בעוד שרבים מאיתנו נאבקים להקשיב במהלך פגישה עסקית בת שעה- אין לנו שום בעיה לעשות בינג' בנטפליקס במשך שש שעות ברציפות. אנשים קוראים ספר (מדע או פרוזה) מתחילתו ועד סופו ביום אחד, עושים שופינג באמאזון/בקניון ימים שלמים, מבלים שעות במגרשי ספורט וכולי. אם כל תיאוריית דג הזהב הזו נכונה אף אחד מהדברים האלה לא היה אפשרי.  כנראה שבכל זאת מדובר בדימוי די אטרקטיבי שנתפס בקלות, אבל בואו נפרק אותו רגע-  מה המשמעות של "טווח קשב"? האם