עידן הלמידה

בעידן של התפתחות טכנולוגית מואצת ומגוון ערוצים דיגיטליים שבהם אנחנו מתנהלים גם התוכן שאנחנו פוגשים צריך להתקיים ברב ערוציות. מרשל מקלוהאן היה הראשון שדיבר על טרנס-מדיה (Transmedia) כשהוא התייחס לנרטיב המשתרע על פני מספר פלטפורמות מדיה, שמבליטות את העוצמה והייחודיות של כל אחת מהן ואת היכולת לאינטראקטיביות. אבל בימיו של מקלוהאן הטכנולוגיה והרשת עוד לא היו מספיק בשלות לכך. הנרי ג'נקינס, חוקר מ-MIT, הציג ב-2003 פרדיגמה שמחברת בין מגוון ערוצי המדיה לבין סיפור או סטוריטלינג, תהליך שבו אלמנטים של סיפור מתפרשים באופן שיטתי על פני מספר ערוצים לצורך יצירת חווית בידור מאוחדת ומתואמת. כל מדיום תורם תרומה ייחודית משלו להתפתחות הסיפור, כשהמטרה היא ליצור חיבור אישי ורגשי עם הצופים כך שבסופו של דבר הם אפילו ירצו ליצור בעצמם תוצר שמתקשר לחווייה, לשתף אותו, לדבר עליו ולהרגיש בעלות שמגבירה את המעורבות שלהם. חשוב לעשות הבחנה בין טרנס-מדיה לקרוס-מדיה, שם מדובר באותה התרומה לסיפור רק שהיא מוצגת במספר ערוצים שונים (למשל: פרסומת לנוזל כביסה שמשודרת בטלויזיה תהפוך לקריינות ברדיו בלי שינוי מהותי באופן ההצגה