טכנולוגיה = בייביסיטר?

הכתבה המצורפת התפרסמה במדור טכנולוגיה של אתר nrg מעריב, ומדברת על מקצה שיפורים בתחבורה הציבורית בישראל. חלק משמעותי ממקצה השיפורים הוא כוונת החברות להעמיד לרשות נוסעיהן אמצעים טכנולוגיים, החל מאינטרנט זמין לכל משך הנסיעה ועד לאמצעי בידור צמודים שינעימו את זמנם (בדומה למסכים אישיים הנמצאים במטוסים). טכנולוגיה דומה ניתן למצוא ברשתות אוכל, בהן ממקמים מסכים אישיים לצד כל שולחן, על מנת לאפשר לסועדים להנעים את זמנם עד לקבלת המנות. הטכנולוגיה הזו קיימת כבר מספר שנים במדינות אחרות, אך בישראל זוהי דריסת רגל  ראשונה.

השאלה העיקרית שעולה היא מה קורה לזמן הפרטי שלנו? האם קשה לנו יותר להישאר ללא מעש גם לזמן קצר כמו נסיעה באוטובוס או המתנה לאוכל? האם אין ביכולתנו למצוא אלטרנטיבות אחרות ולא טכנולוגייות כגון: לשקוע במחשבות, להתבונן על הסביבה שלנו, להתרועע עם אנשים אחרים בעת המתנה במסעדה או בנסיעה?
מצד אחד הטכנולוגיה מאפשרת לנו להעסיק את עצמנו בכל זמן ומקום, בין אם בענייני עבודה או פנאי, גם במקומות שכוחי אל או בדרך אל העבודה וממנה. מאידך, החיים שלנו הופכים לתלויי טכנולוגיה כמעט לגמרי: הן בשעות העבודה והן בשעות הפנאי ואפילו בזמני המתנה.
זה מחזיר אותנו לוויכוח החי ובועט בנושא ניצול שעות הפנאי של בני דור ה-y, המעלה שאלות כגון האם העיסוק הגובר במחשבים מתבצע על חשבון אינטראקציה בינאישית? האם שעות פנאי מול המחשב באות במקום שעות של פעילות גופנית? מה קורה למבנה המוח של ילדים היושבים שעות רבות מול המחשב? מה קורה לתהליכי הלמידה שלהם? למצב הרוח? לבריאותם הפיזית?

שאלות רבות בנושא זה מטרידות אותנו כבר מזה מספר שנים, אך עדיין מדובר בבחירה אינדיבידואלית של הילד/הבוגר בנוגע לניצול שעות הפנאי שלו. מה קורה כאשר התחבורה הציבורית מאמצת את רעיון ניצול הזמן הפנוי לעיסוק בטכנולוגיה? האם מתפתחת פה מנטליות חברתית חדשה? האם החברה מתקדמת למקום בו כופים על היחיד את "הגזרות הטכנולוגיות" ומשאירים אותו נטול בחירה אישית? האם ייתכן שהכנסת צג המחשב לתחבורה הציבורית תהפוך למטרד בדומה לשימוש בטלפונים סלולריים? קשה לענות על השאלות הללו ללא אפשרות לפרספקטיבה רחבה יותר ולהשוואה. אולי רק לאחר התנסות ארוכה והסתכלות רטרוספקטיבית נוכל להגיע לדעה גורפת.

כל עוד הרשות נתונה- אני מציעה שכל אדם יבחר לעצמו מהי הדרך הכי מתאימה עבורו לניצול שעות הפנאי. להורים אני ממליצה להעלות את הנושא לדיון עם ילדיהם, כי אחרי הכל- הם שייכים לדור שהטכנולוגיה כבר נכפתה עליו... אולי שיקוף של המציאות העכשווית מול המציאות הישנה, שאינם מכירים, יכול להוביל אותם להתנסויות חדשות ולבחירות שונות באשר לשעות הפנאי שלהם.

תגובות

  1. שלום
    שמי דינה קרמונה ואני עוזרת הוראה של ד"ר גילה קורץ.
    זהו ניסיון לבדוק האם ניתן להגיב לרשומות שלך.
    בברכה
    דינה

    השבמחק
  2. הבלוג של גברת שיר בוים G oogle Docs
    נכנסתי לבלוג של גברת שיר בוים במסגרת מטלה בקורס תקשוב ולמידה של ד"ר קרביץ גילה.
    נתבקשנו לקרוא את הבלוג ולהגיב עליו בפוסט.

    אני עולא סלמאן סטודנטית לתואר שני במכללת מרכז הלימודים האקדמי אור יהודה. במסגרת לימודי האקדמיים ובהשתלמויות מורים שעשיתי נתקלתי בבעיה דומה של המחברת.
    במסגרות הנ"ל היינו צריכים לכתוב עבודות משותפות עם מספר עמיתים.
    לאורח המציאות של היותי מורה ואם ואשה כמעט ולא היה אפשר להיפגש ביחד כקבוצה ולעשות את העבודות.
    אני חושבת לאמץ את האופציה הזאת בעבודות הבאות שלי. אני אמליץ גם בפני חברותיי.
    מעניין אותי אם יש פגים בערבית (הרבה עבודות אני עורכת בערבית) אשמח לקבל מידע ממי שנתקל בבעיות ואיך התגברו עליהם שאוכל ליישם בעתיד.

    אני התרשמתי יותר מהאופי השיתופי בעריכת העבודה. אני לא כל כך מסכימה עם בעיית הנפח של ההארד דיסק. כיום לדעתי קיים נפח זול ובשפע. במחיר של מאות שקלים ניתן לקנות הארד דיסק חיצוני של שני טרה.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סליחה, איך מגיעים לאזור הלמידה?

רעיונות לסיכום מפגש למידה

בואו נמריא מה- Onboarding