שיחה עם מר פיז"ה - מה קרה לעולם החינוך והלמידה בעקבות הקורונה?
מרכז טאוב ארגן מפגש מרתק עם אנדראס שלייכר, שר החינוך העולמי אם תרצו, שעסק בתובנות מתקופת הקורונה במערכות החינוך בעולם. המפגש התקיים במודל שאלות-תשובות וללא מצגת (השאלות נאספו מראש). קונספט מרענן ונחמד שאפשר לשמור על תחושה של שיחה.
מעלה מספר תובנות מרכזיות מהמפגש:
- המגפה גרמה למיומנויות המאה 21 להפוך ממותרות לחיוניות. אם אתה לא שם אתה באמת לא קיים. בנוסף, המודעות לחינוך והסטטוס של החינוך עלו עם התפיסה שחינוך הוא הגורם להתפתחות אישית, חברתית ואנושית. התחדדה ההבנה שבית ספר הוא לא רק מקום שמאפשר ללמוד או מוסד ששומר על הילדים שלנו.
- בהקשר של אוטונומיה המגפה הוכיחה שאנשים מוכנים ורוצים לקחת אחריות. המדינה לא יכולה להוביל את כל ההחלטות. זה צריך לעבור לרמה מקומית, רשותית. הרשות המרכזית צריכה לשדר בהירות וכיוון כללי ולתמוך בשטח כדי שיהיה מסוגל לממש את המדיניות הזו.
- בעניין השפעת הקורונה על הכשרה ופיתוח מקצועי של מורים- המגפה הוכיחה שהעתיד תמיד מפתיע וההכשרה אף פעם לא מספיקה. אפשר ליצור בסיס טוב ויסודות, אבל המפתח הוא ללמוד באופן מתמיד. מורים חייבים להיות גם תלמידים באופן תמידי, בדיוק כפי שמצפים מהתלמידים ללמוד כל הזמן. הוא קרא לבית הספר סביבת למידה לא רק לתלמידים אלא גם סביבת למידה למורים (הסתכלות מהממת בעיניי). עוד בעניין המורים הוא טוען שמלבד ההשקעה בלמידה צריך להשקיע גם בהוראה ולהתחבר למדעי הלמידה- כנראה שבעתיד נראה הרבה יותר חיבור למדעי הלמידה ונוירופדגוגיה שישפיעו על תהליכי ההוראה וכמובן על תהליכי הלמידה כפועל יוצא.
- המגפה והקשר עם ההורים- חשוב לטפח את הקשר המיוחד שנוצר עם ההורים, לטשטש את ההפרדה התפקידית ואת ההתייחסות להורים כלקוחות ולשלב אותם בשיח על למידה והתפתחות של ילדיהם כשותפים לתהליכים האלו.
- מה ישתנה בפיזה הבא? הם מפתחים מודול שיבדוק מחוברות ותחושת שייכות לבית הספר ומה שבית ספר מספק מעבר ללמידה וידע כמו WELL BEING, SEL... הוא טוען ש-SEL זה הליבה של למידה במאה ה-21 ושבתי ספר צריכים להיות Community Centers כמו במדינות סקנדינביה ולא רק מוקד של למידה פדגוגית/דידקטית. לגבי החלק בבחינה שמתייחס ללמידה וידע הם עוד לא החליטו מה ישתנה במבחן אבל הם בהחלט מכוונים לבחון מה צריך ללמוד בעולם דיגיטלי- לנווט בין רעיונות שמתנגשים זה עם זה ולגבש דעה, להיות ביקורתיים כלפי מידע, לתקשר עם אנשים שונים מאיתנו וכו'. לגבי הערכה באופן כללי ובחינות שלייכר אומר שהתעשייתיות של הלמידה הפרידה את הלמידה מההערכה. בעתיד נראה שילוב טבעי יותר של למידה והערכה.
- מגמות של BIG DATA LEARNING ANALYTICS , AI וטכנולוגיות מתקדמות אחרות שייכנסו למערכת החינוך יגרמו לנו להפעיל מעבדות למידה משלנו וללמוד ממה שקורה אצלנו בלייב ולא רק להסתמך על מה שקורה אצל אחרים. כנראה שנשתמש הרבה יותר בטכנולוגיה אבל הכי חשוב זה לשמר את החווייה החברתית של בית הספר- היחסים בין מורים לתלמידים, תלמידים ותלמידים, מורים ומורים. למידה היא לא עסקה של סחר בידע. היא חוויה של יחסים וחוויה חברתית. מורים שרק מעבירים ידע יעלמו כמו נהג משאית שיוחלף על ידי משאית אוטומטית...
- לגבי גודל הכיתות שלייכר אומר שצריך לחשוב מחדש על מרחב הלמידה בהתאם למטרות הפדגוגיות- מרצה מצוין אחד יכול להרצות ל-100 תלמידים בבת אחת אבל לחלופין מטרות אחרות ידרשו מפגש מצומצם ואינטימי עם התלמידים. גודל הכיתה ושעות ההוראה המוקצות לא ישנו שום דבר אם לא ישנו את הפדגוגיה.
- שלייכר הזכיר מספר פעמים את סיפור אי השוויון והקיטוב החברתי שמשפיעים על החינוך, וקרא להכפיל את המאמצים שלנו לקדם את הנושא.
מדהים לראות את השינוי התודעתי שה-OECD ושלייכר בראשו מובילים... מגוף שעסק במדידה וסטנדרטים לגוף שעוסק
במהות החינוך והלמידה במאה הזו. כיף גדול.
לצפייה במפגש לחצו על התמונה:
תודה. מעניין מאד!
השבמחקתודה. מעניין מאד!
השבמחק