הסוד להישרדות בעידן הידע - Metaliteracy!

המילה "אוריינות" מתארת ​​בדרך כלל את יכולת הקריאה והכתיבה שלנו, אבל האופן שבו אנחנו צורכים ויוצרים תוכן היום הוא הרבה יותר מורכב מקריאה וכתיבה. הכניסה של הטכנולוגיה והרשת לחיינו השפיעה בצורה דרמטית על הדרך שבה כולנו מתקשרים, יוצרים, משתפים ומשתמשים במידע, והובילה לשיח על אוריינויות נוספות מלבד קריאה וכתיבה, כגון: אוריינות מידע, אוריינות דיגיטלית, אוריינות חזותית, אוריינות מדיה, אוריינות סייבר, אוריינות נתונים ועוד. 

עד הופעת המושג מטא-אוריינות/Metaliteracy הגישה הרווחת הייתה להסתכל על מגוון האוריינויות כנפרדות זו מזו. ככל שהדרך שבה ידע נוצר משתנה ומתפתחת כך גם מתחדדת ההבנה שהאוריינויות השונות מתפתחות גם הן ואף מתחברות זו לזו. מטא-אוריינות כוללת בתוכה את כל האוריינויות ההכרחיות על מנת להתנהל בעידן הזה מתוך ההבנה שבעולם שמתאפיין בפיצוץ של ידע, שיתופיות וטכנולוגיות מתקדמות כל אוריינות בפני עצמה כבר אינה מספיקה. מטא-אוריינות היא גישה מטא-קוגניטיבית מאוחדת ומקיפה, שתומכת ברפלקציה כפרקטיקה חיונית כדי להתפתח. במלים פשוטות, מטא-אוריינות זו היכולת לצרוך, ליצור ולשתף ידע במגוון ערוצים ולבחון באופן ביקורתי ומתמשך את המיומנויות האישיות שלנו שמתקשרות ליכולת הזו. 

ריבוי הסביבות הדיגיטליות והדינמיות שלהן מחייבת הבנה עמוקה של האופן בו פועלת הרשת לצד רכישת יכולות קריטיות של חשיבה ביקורתית על המידע שאנחנו צורכים, יוצרים ומשתפים בכל המדיומים (תוכן מילולי, מודפס או דיגיטלי). רק מי שמבין את שפת הרשת, את המהלכים והכוחות המצויים בה- יהיה מסוגל לנטר מידע, להעריך אותו ולעבד אותו. 

מטא-אוריינות נשענת על אוריינות מרכזית- אוריינות מידע, שנמצאת איתנו כבר משנות ה-80. אוריינות מידע היא האופן שבו הלומדים מאתרים מידע, מעריכים אותו, מארגנים אותו ומעבדים אותו. העניין הוא שהמיומנויות האלו לא מתייחסות לסביבה הדיגיטלית בה אנו מתנהלים ולמגוון המדיומים שמציפים אותנו. בנוסף, אין כאן התייחסות לנזילות המידע ולמימד השיתופי שמאפשר לכל מחפש מידע להפוך לתורם מידע בכל עת. 

לוואקום הזה נכנסת אוריינות ניו מדיה, שמדברת על התפיסה של צריכת ויצירת מידע באופן שיתופי בסביבות דיגיטליות. אוריינות ניו-מדיה היא היכולת לזהות סוגים שונים של מדיה ולהבין את המסרים שמועברים באמצעותם, ובמקביל גם לדעת ליצור תוכן במדיומים השונים ולשתף אותו. התפתחות המדיה מטשטשת את ההבדל בין תקשורת אישית לתקשורת המונית, ובין תקשורת ציבורית לפרטית. חינוך לאוריינות ניו מדיה מקדם את המודעות לנקיטת עמדה פעילה כלפי צריכת מדיה ולאופן שבו הפרט יכול להשפיע על המידע הציבורי. ככל שאנו נחשפים יותר ויותר לצורות תקשורת חדשות שיש בהן חוקים חדשים ופרדיגמה חדשה בנוגע לאופן שבו המידע זורם- כך גוברת החשיבות והאחריות לספק לתלמידים מיומנויות שיסייעו להם לנווט בהצלחה בין כל אלו.

לרשת ולמדיה החדשה יש יכולות בלתי נתפסות של חיבור בין אנשים ויצירת ידע קולקטיבי. אנשים יכולים לתקשר עם המעגל הקרוב ביותר של חברים, קולגות וקרובי משפחה ובמקביל לבנות קהילות עם זרים ולטשטש גבולות. אבל לכל זה מתווסף גם צד אפל שיש לקחת בחשבון. מלבד הסכנות המסורתיות כמו בריונות, הונאה, פדופיליה וכו' המדיה החדשה מאפשרת התפשטות קלה של מידע מוטה או מזויף. לעידן שבו אנו חיים קוראים גם "פוסט אמת", כלומר המושג "אמת" משתנה ומקבל צורה חדשה לחלוטין, ומתחדדת ההבנה שה"אמת" היא בעצם נרטיבים שונים ובחירה סלקטיבית במה מהם להאמין. זה עידן שבו פייק ניוז, דיפ פייק ועובדות אלטרנטיביות משבשים את היכולת שלנו להבין את המציאות ולקבל החלטות מבוססות מידע. ככל שהטכנולוגיה תתקדם ומהפכת ה-AI תגיע כך האתגר יילך ויגדל, והתתמודדות תהיה קשה יותר. אנחנו פוגשים יותר ויותר חשבונות פיקטיביים, בוטים ואלגוריתמים מתוחכמים שהמטרה שלהם היא ליצור תפיסות כוזבות לגבי דעת הקהל ולהשפיע על הציבור. כל אלו יחד עם הטכנולוגיה המתקדמת והאפשרות לעשות אינספור מניפולציות על טקסטים, תמונות אודיו וווידאו בקלות דורשים מהמשתמשים להיות מודעים וערניים כדי לא ליפול בפח. 

הרשתות החברתיות יחד עם מנועי החיפוש הופכים למקור המידע המרכזי ביותר שלנו, ולכן כל כך חשוב ללמד את הציבור איך מומלץ להתנהל בעולם של מידע מתפרץ וכאוטי. בהקשר זה מערכות החינוך בעולם מתחילות לנקוט צעדים ולפתח תוכניות שיסייעו לתלמידים לרכוש את הכלים הדרושים כדי להפוך למשתמשי מדיה חברתית נבונים ולהימנע מהטעיות. היום זה חלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים בארצות הברית ובחלק ממדינות האיחוד האירופי. מספר גדל והולך של מורים מעוניינים ללמד את תלמידים לשרוד בעולם הזה, ומלמדים את התלמידים להיות מודעים לבעיות הקיימות ולפתח מיומנויות שיאפשרו להם להימנע מהן. התלמידים צריכים לדעת מי מפרסם את המידע, כיצד לשפוט אם המידע אמין או לא, את סוגי המדיומים הקיימים והמבנה והחוקיות שלהם ובמקביל גם לקחת אחריות על התוכן שהם עצמם מפרסמים. 

מטא-אוריינות מרחיבה את הטווח של אוריינות המידע והניו-מדיה ומאתגרת אותנו לחשוב על האופן שבו אנחנו צורכים ויוצרים מידע. המושג לא מתייחס למידע כאל מצרך אלא מתמקד באופן שבו הידע נוצר, ובמגוון האוריינויות הנדרשות לנו כדי לצרוך וליצור ידע. יש כאן גישה מטה-קוגניטיבית שמאפשרת להתבונן מעבר לשכבת המיומנויות הראשוניות שנדרשות כדי להתמודד עם מידע ומעודדת את הלומדים להעמיק בחקר ובהערכה מתמשכת של הלמידה שלהם (זה גם מתחבר מאוד לגישה שנקראת "self-regulation learning"). 

מטא-אוריינות זו ההכרה בכך שאנחנו צריכים לרכוש מגוון מיומנויות שמתפתחות ומשתנות באופן תדיר, ולכן גם עלינו להיות במצב רפלקטיבי מתמשך על האופן שבו אנחנו שולטים במיומנויות האלו. אם נסתכל על מטא-אוריינות כמסגרת פדגוגית נבין שיש כאן דגש על אופן הלמידה במובן הרחב שלו: כיצד אנו לומדים, מה אנו מבינים, כיצד אנו מתרגמים את הלמידה שלנו לפעולה אקטיבית וכיצד אנו מבצעים רפלקציה על הלמידה שלנו באופן מתמשך. 

אני מאמינה שמטא-אוריינות צריכה להכנס לכל תכניות הלימודים באופן גורף, ללא קשר לדיסציפלינה הנלמדת. הנחת היסוד היא שהאוריינויות השונות על שלל המיומנויות הכלולות בתוכן צריכות להשתלב בכל פעילות למידה כמעט. מדובר במיומנויות בסיסיות וחיוניות להתנהלות שלנו בעולם, והמחוייבות של מערכות החינוך היא להכין את הלומדים הצעירים להתנהל בעולם הזה באופן אפקטיבי. במקביל- אנשי חינוך זקוקים להתפתחות מקצועית מתמשכת בתחום זה כדי להבין בעצמם את התפיסות והמיומנויות הנדרשות כמודלינג לתלמידיהם. רק לאחר שיבינו לעומק את הסוגיות המרכזיות הם יוכלו גם ללמד באופן שיסייע לתלמידים להתמודד עם אותן סוגיות.