אם לקלינט איסטווד היה חשבון ב-TikTok

לאחרונה מתגברת התחושה שכל מה שקורה ברשתות החברתיות מתנהל בדיוק כמו במערב הפרוע-
הכל פרוץ, מותר לעשות הכל, יש פשע ורוע בכל פינה ופינה וגם יש איזה שריף (מישהו אמר מארק צוקרברג?) שלא מצליח להתמודד עם כל הבלאגן. השבוע התגלגל אליי דוח של המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת בשיתוף גופים נוספים. הדוח התמקד באפליקציית טיקטוק וסקר את מאפייני האפליקציה והאיומים שאליהם חשופים המשתמשים החל ממחדלי אבטחה, דרך צריכת תכנים מיניים וחשיפה לפדופילים ועד לאתגרים ויראליים והנזקים שהם יכולים לגרום למשתתפים בהם. במקביל מסתובבים גם כמה "תחקירי ענק" שמגלים לנו שטיקטוק מלאה בתוכן אלים, מיני ובסרטוני שיימינג. אפילו מריצים תביעה ייצוגית בארצות הברית, נגד הפלטפורמה הפופולרית, בטענה שהאפליקציה מעבירה מידע אישי לשרתים מסתוריים בסין.

אז הכל נכון ואכן מתרחש, והדוח של המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת (שעושים עבודה באמת נהדרת אגב) עמוס בפרטים חשובים ומדוייקים. אבל! בין שלל האיומים המפחידים שפורט הדוח מסתתרת פסקה אחת קטנה שמדברת גם על מה שאולי כדאי *כן* לעשות ולא רק מה *לא*: "ההמלצה להורי קטינים היא לשוחח עם הילד על שימוש נכון ברשתות החברתיות ובאפליקציות, להסביר את משמעות חשיפת הפרטים האישיים ברשת וליידע לגבי סוגי הסכנות המצויות ברשת". אחלה. אבל איך עושים את זה? על זה מדברים מעט מאוד. האחריות בדו"ח מופנית להורים, אבל מה עם אנשי החינוך איתם הילדים נמצאים רוב שעות היום? הרי כל מה שקורה ברשת חודר גם את חומות בית הספר, ושם יכולה להיעשות עבודה נהדרת של חינוך רשתי עם התלמידים.  

טיקטוק היא השעיר לעזאזל התורן. בכל פעם עולה תור אפליקציית הילדים החדשה לעלות על המזבח כקורבן לאלוהי הרשת המפחידה והאיומה. מבזק חדשות- מה שקורה בטיקטוק קורה גם באינסטגרם, גם בוואטסאפ וגם בבית הספר. הרשת ו"העולם האמיתי" חד הם. הרשת מורכבת מאנשים, מחוקים ומנורמות בדיוק כמו כל חברה אנושית באשר היא. כל מדינה מחילה על אזרחיה סט חוקים שהופכים אותה למדינה מתפקדת וגם נורמות שכל חברה מסגלת לעצמה. אז מה בכל זאת ההבדל? שממדינה של כמה מיליונים עם ראש ממשלה או דיקטטור אחד וחוקים ונורמות משלה הפכנו למדינה של 7 מיליארד אנשים שמגיעים ממדינות עם משטרים שונים, חוקים שונים ונורמות שונות. גם ברשת עצמה נוצרות נורמות שונות שלא קיימות באוף-ליין, כמו לייקים, האשטגים, דרכים שונות להתבטא בפלטפורמות שונות ועוד. נראה קצת כאוטי? אולי, אבל לא מערב פרוע ובטח ששריף אחד לא יכול להתמודד עם הכאוס הרשתי וגם לא צריך. תפקיד השריף ברשת הוא שלנו, האנשים שפועלים ברשת. אנחנו צריכים לחנך את הילדים שלנו ואת עצמנו להתנהלות ברשת בדיוק כמו שאנחנו מחנכים אותם איך להתנהל במדינה ובחברה בה הם חיים באוף-ליין. איך עושים את זה? נכון זאת לא משימה פשוטה, אבל יש כבר הבנה די בסיסית של מה צריך לקרות כדי לייצר "אזרחים דיגיטליים טובים" או פשוט להבין איך מתנהגים ברשת. 

ריצ'ארד קולטה (Richard Culatta) מנכ"ל ISTE האמריקאית (International Society for Technology in education) התארח בפודקאסט Note to Self והציג 5 כשירויות שנדרשות מכל אדם שפועל ברשת על מנת להיות "אזרח דיגיטלי". ברשותכם אני אשאיר את המונחים המקוריים מאנגלית:

• Inclusive- להיות פתוחים לקבל ריבוי גדול של דעות (אני קוראת לזה פוסט-פלורליזם), לכבד את נקודות המבט המרובות ולתקשר עם אחרים בכבוד, אמפתיה וסובלנות. "האצבע על הסמארטפון" קלה מאוד, במיוחד כשמדובר באנשים זרים או באנשים שאנחנו פחות מתחברים אליהם. הטיפ שלי למורים והורים זה להגיד לילדים שרגע לפני שהם לוחצים על SEND יחשבו אם הדרך שבה הם מתבטאים מתאימה לאופן שבו היו מתבטאים אם האדם אליו הם פונים היה עומד מולם כעת. חשוב לזכור שגם ברשת כמו באוף-ליין מותר להגיד הכל, למרות רוח "סתימת הפיות" שנושבת לאחרונה. השאלה היא איך אומרים...

• Informed- לדעת להעריך את המידע שצורכים ברשת באופן ביקורתי, לדעת להסביר לעצמי ולאחרים למה בחרתי להסתמך על המקורות שבחרתי ולייצר מזה שיח חינוכי עם הילדים. מורים חייבים לדעת לברור מקורות מהרשת ולייצר שיח פתוח עם התלמידים שלהם על המקורות, להסביר למה הם בחרו דווקא במקורות האלו על פני אחרים. בנוסף חשוב לשמור על חוקי זכויות יוצרים מקובלים, למרות שגם זאת זירה שחייבת להשתנות כי לנסות להכיל חוקים ונורמות של המאה-20 על עולם פוסט מודרני כנראה יוביל לכישלון...

• Engaged- לדעת להשתמש בטכנולוגיה, ברשתות חברתיות ובערוצים הדיגיטליים לטובת קידום מעורבות אזרחית, כדי לפתור בעיות ולהיות כוח משמעותי ומניע בקהילות הווירטואליות והפיזיות. הרשת מאפשרת לכולם להיות פעילים חברתית בקלות רבה. אחת הדוגמאות היפות של מעורבות חברתית של נוער מהשנים האחרונות היא ההפגנה בפלורידה משנת 2018 – לאחר הטבח ההמוני בבית ספר בפלורידה בו נהרגו 17 תלמידים, מאות אלפי נערים ונערות שאין להם עדיין זכות בחירה רצו להשפיע על חוקי החזקת הנשק במדינה. הם התארגנו במהירות באמצעות הרשת למחאה ענקית, שעוררה הדים ברחבי העולם ואף גרמה לטראמפ לשנות את עמדתו הקשיחה בנושא ולהגביל את הסחר בכלי נשק. 

• Balanced- בפודקאסט עולה הטענה שילדים יודעים (פחות או יותר) כיצד לנהל אורח חיים שמאזן בין אוכל ללימודים למשחק וכו'. החינוך שקיבלו על ידי ההורים והמחנכים שלהם יחד עם הנורמות החברתיות מסייעים להם לנהל סדרי עדיפויות ואת הזמן שלהם. אבל כשזה מגיע למסכים עולה התנגדות ואיזשהו צורך של המבוגרים לתחום את הזמן בו הילד נמצא מול הנייד או המחשב. הבינאריות של זמן ON וזמן OFF שנקבעת על ידי המבוגרים לוקחת מהילדים את האפשרות להבין בעצמם כמה זמן כדאי להם להשקיע במסכים על כל סוגיהם, ועל חשבון מה זה מגיע. הרשת היא חלק אינטגרלי מהחיים שלנו ומהפעולות היומיומיות שאנחנו מבצעים. ילדים יכולים לדלג בין הדברים בדיוק כפי שהם מדלגים בין פעולות אחרות- אפשר להתכתב בוואטסאפ, אח"כ ללכת לנגן עם חבר ואולי תוך כדי להעלות איזה לייב ביוטיוב או סרט בטיקטוק, לעשות שיעורי בית תוך כדי שימוש ברשת למטרות למידה שיתופית וחקר, להתקלח, לאכול ולהעלות תמונה לאינסטגרם של השניצל של אמא. בדיוק כמו שאנחנו המבוגרים לא היינו רוצים שיתחמו עבורנו את זמן הרשת לשעתיים ביום כך הילדים זקוקים לגמישות הזו ורק כך הם יבינו כיצד לנהל את הפעולות שלהם. 

• Alert- ובסוף כמו בכל דבר בחיים חשוב לשים לב גם לסכנות שאורבות. הכל מתחיל במודעות לפעולות שלנו ברשת ולהשלכות שלהן עלינו ועל אחרים. חשוב להבין מה אנחנו עושים ברשת, ואיך ועל מי זה משפיע. שימו לב שבדרך כלל החלק הזה הוא המוביל הראשי כשמשוחחים עם ילדים על התנהלות ברשת. במקום להמליץ "מה כן" ולפתח דיון על הנקודות הקודמות בפוסט מתחילים מ"מה לא" ומה מסוכן לנו. ריצ'ארד קולאטה אומר בפודקאסט שכמו שאנחנו לא מלמדים אנטי אוריינות אלא מלמדים ילדים לאהוב לקרוא- כך צריך ללמד חינוך רשתי ואוריינות דיגיטלית. לא דרך האנטי. חשוב ללמד אותם איך ליצור סביבה וירטואלית שתגרום לכולם להרגיש בנוח ובטוחים לשהות בה.

אנחנו בעיצומו של שינוי תרבותי עצום. אם נשכיל להכין את עצמנו ואת הילדים שלנו להתנהל נכון כאזרחי העולם הרשתי נתעסק פחות בתחלואות הרשת ובאפליקציה התורנית שעולה על המזבח. התופעות השליליות ילכו ויצטמצמו ויפנו מקום ליופי של מערכת העצבים הגלובלית והמההממת הזו שאנחנו יוצרים יחד. זה בידיים שלנו.