האבולוציה של ה- MOOC's: מ-MOOC ל-SOOC

בשנתיים האחרונות דובר רבות על ה-MOOC's (massively-open online courses) כעל מודל פורץ דרך בהשכלה הגבוהה, ויחד עם זאת מודל שמציב שאלות קשות ומערער את המוסדות האקדמיים ברחבי העולם. סיכמתי בבלוג תובנות מכנס שנערך לאחרונה בארץ, ועסק בהשלכות השונות של כניסת ה- MOOC's. אחת השאלות הגדולות שעולה בעקבות ההתנסות במודל החדשני היא: האם ה- MOOC's הם באמת "תרופת הפלא" שתפתח את שערי ההשכלה הגבוהה לכל דורש הבא בפתחה? או שמא הם פתוחים מדי מכדי להיות אפקטיביים באמת ולהוביל לשינוי חינוכי משמעותי בחברה?

עמאר קומאר ((Amar Kumar, סגן נשיא היועץ החינוכי של Pearson, ותומאס פרידמן מצביעים על 3 הבעיות הגדולות של ה- MOOC's :

1)    ה-  MOOC'sבמתכונתם הנוכחית מציעים חוויית למידה דלה מדי עבור המשתתפים לעומת למידה מסורתית בקמפוסים המוחשיים, בעיקר בשל מספר המשתתפים הגדול שמשפיע על אופן הלמידה.

2)    טווח השונות בין הלומדים הרשומים לאותו הקורס רחב מדי, ויוצר גיוון בלתי רצוי בפרופיל הלומדים שלא מקבלים מענה מתאים בקורסים. כיום יכולים להירשם לאותו הקורס לומד ללא רקע בנושאי הקורס ולעומתו לומד עם רקע נרחב ותארים מתקדמים. הבעיה היא שהקורסים מפותחים במנגנון של "מידה אחת תואמת לכולם" ללא פרסונליזציה או התאמה לשונות, מה שיוצר בעייתיות בלמידת והערכת העמיתים במהלך הקורס, ומוביל להישגים דלים ולאחוזי נשירה גבוהים. כאן חשוב לי להוסיף שאחוזי נשירה לא מצביעים בהכרח על קורס כושל או למידה לא אפקטיבית- זה בסדר גמור לדעתי אם לומדים מעוניינים להירשם לקורס רק במטרה לצרוך את תכניו או חלקם ללא כל השתתפות אקטיבית מצדם. זה הולם את הלך הרוח הקונקטיביסטי ואת תהליכי הלמידה ברשת. הבעיה היא בקרב מי שכן מתכנן לסיים את הקורס בהצלחה ולא מצליח בגלל הסיבות המצוינות כאן.

3)   פרידמן מוסיף על דברי קומאר, ומצביע על בעיה נוספת של ה-MOOC's: השימוש בפדגוגיה של "אחד מול רבים" (מרצה אחד שמוקלט לאורך הקורס ומשודר למיליונים ברחבי העולם). פרידמן טוען שהמודל מזכיר את הטכנולוגיה של הטלוויזיה ואת הניסיונות שנעשו בעבר לשלב את הטלוויזיה כגורם המשנה פדגוגיה (מה שכמובן לא צלח). הפדגוגיה של יחיד מול רבים לא משקפת תהליכי למידה מתקדמים המתאימים למאה ה-21 וה-MOOC's החדשניים אמנם משתמשים בטכנולוגיה מתקדמת והופכים את הלמידה לנגישה יותר אך בסופו של יום לא עושים שינוי משמעותי בהיבט הפדגוגי. כאן אני חייבת לסייג ולומר שלא כל ה- MOOC's בנויים במודל זה, והיום מפותחים קורסים רבים שדורשים השתתפות פעילה, ונשענים יותר ויותר על מודל של "רבים מול רבים".

מספר פרשנים חינוכיים מדברים לאחרונה על גלגול חדש של ה-  MOOC's ומצביעים על מושגים חדשים בזירה. אחד מהם הוא ה- SOOC's (small open online course או selectively open online course). ה- SOOC's מציעים אלטרנטיבה בגרסה מוקפדת יותר של ה-MOOC's: הרעיון הוא לייצר מנגנון סלקציה לקורסים, בדמות דרישות סף כתנאי קבלה לקורס. הדרישות יכולות להיות בדיקת מיומנויות נדרשות לקורס (למשל מבחן קבלה של מיומנויות ספציפיות), הצגת תעודות אקדמיות רלוונטיות, חברות/השתתפות בתכנית רלוונטית או במקום עבודה רלוונטי לתכני הקורס וכו'. סלקציה כזו יכולה להוביל לקבוצת לומדים הומוגנית יותר, שתיהנה מלמידת עמיתים אפקטיבית, ואף תוכל להגדיל את אחוזי המסיימים בקורס. מנגנון זה יכול גם לסייע בתיאום הציפיות מול הלומדים, שיבינו את הדרישות המצופות מהם ויבחנו האם באמת יוכלו לעמוד בהן בטרם ההרשמה.

הבעיה המהותית בעיניי במודל כזה היא הסתירה של עקרון ה-OPEN, שהוא מה שיצר את החשיפה הגדולה לקורסי ה- MOOC והשינוי המשמעותי באמת בדמות פתיחת השערים לכל לומד שמעוניין לרכוש השכלה גבוהה מהמוסדות הטובים בעולם, ללא קשר לרקע האקדמי שלו. מצד שני אני בהחלט מסכימה שמספר הלומדים הרב וההטרוגניות יכולים להשפיע לרעה על חוויית הלמידה. כמי שהתנסתה במספר קורסים אני יכולה לשתף שהייתה חסרה לי ההתייחסות האישית של הסגל האקדמי, והיה לי קשה להיות מוערכת על ידי לומדים עמיתים שאין לי מושג קלוש לגבי הרקע האקדמי והמקצועי שלהם...

הת'ר רוז (Heather M. Ross) מאוניברסיטת Saskatchewan בקנדה מציעה בבלוג שלה שילוב אפשרי בין המודלים MOOC's ו-SOOC's ועמאר קומאר מוסיף גם את שילוב המודל השלישי- למידה מסורתית בקמפוסים המוחשיים:

• ה- MOOC's יעבדו במתכונתם הנוכחית על מנת לאפשר גישה לכל מי שמעוניין בלמידה מסוג זה, אך לא עומד בתנאי הסף של ה- SOOC's או הקמפוסים המוחשיים. מי שיסיים את ה- MOOCבהצלחה יקבל תג דיגיטלי או אישור רשמי אחר מהמוסד האקדמי. קומאר מכנה את הלומדים במודל זה "תיירים" (“tourists”) שמתעניינים בלימודים מזדמנים. האקדמיה תשתמש ב- MOOC's על מנת לבחון תכנים חדשים, לפרסם את המוסד והסגל ואף לסנן לומדים שירצו להצטרף ל- SOOC's או ללמידה בקמפוסים המוחשיים לאחר מכן.

• הלומדים ב- SOOC's לעומת זאת, אותם קומאר מכנה "חוקרים" (“explorers”), ייהנו מקשר אינטימי יותר ואינטראקציה ישירה עם המרצים, מלמידה בקבוצה קטנה והומוגנית שתנוהל על ידי הגורמים המקצועיים. קומאר מציע שלומדים במסלול זה ישלמו על הלימודים בקורס, מה שיספק למוסד האקדמי את האפשרות להשקיע יותר בתכנים, בטכנולוגיה ובפדגוגיה. המסיימים בהצלחה יקבלו נקודות אקדמיות עם סיום הקורס.

• המודל האחרון מתייחס ללומדים "ההרפתקנים" (“adventurers”) על פי קומאר- אותם לומדים שצריכים יותר עומק, שיתופיות, הנחיה מוגברת וגישה ישירה ובלתי אמצעית לעמיתים ולמרצים. לומדים אלו יגיעו באופן פיזי לקמפוסים המוחשיים וישלמו על חוויית הלמידה. המוסדות ישתמשו ברווחים אלו כדי לממן מחקר ותוכניות אחרות שישפרו את הצלחתם.  

אין ספק שפתיחת שערי המוסדות היוקרתיים לכל המעוניין מובילה ליצירת ידע בדרכים חדשות, מאפשרת לתקשר עם מי שאינו נמנה על באי המוסדות האקדמיים בדרך כלל ומניעה לשוויון הזדמנויות בחברה. יחד עם זאת, שווה לחשוב על אופן הלמידה והתאמת התכנים ללומדים המגיעים מרקע שונה. האקדמיה צריכה לשמור על היוקרה שלה ובה בעת לאפשר ללומדים המסוגלים לכך ללמוד בשורותיה.
אני חושבת שאין תחליף ללמידה בקבוצות קטנות יותר עם יחס אישי מהסגל האקדמי ועם היכרות אינטימית יותר בין הלומדים. זה פן שחייבים לשלב ככל הניתן גם במודל של הקורסים הגדולים. יהיה מעניין לראות האם וכיצד יאמצו המוסדות האקדמיים את מודל ה- SOOC.
בנוסף, חשוב מאוד להציף את האפשרות ללמוד באמצעות MOOC's או SOOC's לתלמידים הלומדים בבתי הספר עוד בטרם הגעתם למוסדות ההשכלה הגבוהה. שילוב הקורסים האקדמיים בבתי הספר בסיוע והכוונה נכונה של הסגל יכולים להעצים תלמידים, הלומדים במקומות בהם ישנן פחות הזדמנויות, ולסייע למוסדות האקדמיים לאתר תלמידים מצטיינים שיוכלו להצטרף למסלולים רלוונטיים עבורם בהווה או בעתיד. ובכלל- למה לא להכניס גם לבתי הספר את המורים/המרצים הטובים בעולם...? התלמידים יוכלו ליהנות מכל העולמות- גם מחשיפה למורים ולתכנים מעולים, וגם מתיווך יעיל, מקצועי, אינטימי ומותאם של המורה בכיתתם...