יום חמישי, 13 בדצמבר 2012

סיכום כינוס מו"ח 13/12/12

השם שניתן לכנס הוא: "מדברים מהשטח", והוא מרמז על מטרתו העיקרית של הכנס- להציג דוגמאות של חינוך במאה ה-21 המתרחשות במספר מוקדים במערכת החינוך. טובה שמר פרי, שפתחה את הכנס, תיארה את אותם איי החדשנות המדוברים דווקא כדיפוזיה של איים ההולכים ומתמזגים לכדי שטח משמעותי. 

יעקב הכט, מנכ"ל ומייסד ערי חינוך, דיבר על חדשנות חינוכית בעולם משתנה. בראשית דבריו הוא הציג את חזונו של נשיא אוניברסיטת סטנדפורד, ג'ון הנסי, שהכריז: "יש צונאמי באופק" בהתייחסו לשינוי הצפוי בעולם ההשכלה הגבוהה. לצונאמי קוראים: MOOC ופירושו: Massive Open Online Courses. 


הכט מסכים שמדובר במהפכה של ממש, שתוביל בסופו של דבר לתיאוריית "העולם השטוח" של תומאס פרידמן, שטוען כי העולם בנוי כרגע כפירמידה- העשירים בקצה והעניים למטה והוא חושק בעולם השטוח במובן של שיוויון חינוכי לכל. בהמשך הכט מציג מספר דוגמאות של קורסים פתוחים לכל ופרוייקטים מוצלחים במדינות עולם שלישי. בעקבות הדוגמאות הכט מעלה את השאלה: לאן מערכת החינוך בישראל צריכה לכוון את עצמה? כיצד בעצם רצוי להתמודד עם אותו צונאמי או אותה מהפכה עולמית.

הכט מציג את גלגול הידע האנושינפרדנו מן הגל הראשון, הגל החקלאי של אמצע המאה התשע-עשרה, תקופה שבה התפרנסו רוב תושבי כדור הארץ מחקלאות. בהמשך, לקראת סוף המאה העשרים, נפרדנו מן הגל השני, הוא גל הכלכלה התעשייתית. ובימים אלה אנו נתונים בעיצומו של מעבר מן הגל השלישי של כלכלת המידע אל הגל הרביעי של כלכלת הידע והיצירה, גל שבו רוב תושבי העולם יעסקו, לפי התחזיות, ביצירת ידע חדש, והשינויים הטכנולוגיים והחברתיים רק ילכו ויואצו. 

גל הידע הוא השבר המשמעותי שהתחיל את הצונמי בסביבות שנת 2000. בגל הידע רוב האנשים מייצרים ידע חדש. הכט טוען שהמעבר לא יקרה בהדרגה, אלא במהפכה ושאנחנו נמצאים כעת במעבר בין פירמידה לרשת: תא הבסיס של פירמידה מורכב ממעגל ריק שמקבל מלמעלה ומעביר למטה בדיוק את הידע שהתקבל מלמעלה. לא תמיד ברור גם מי מעביר את ההוראות מלמעלה אם בכלל...


תא היסוד של רשת מאידך הוא תא מלא. כל פרט במערכת יודע מה הוא מוסיף לסביבתו. אם תא רשת לא נפגש עם תא אחר אין לו משמעות. 


בשלב הראשון ברשת החברתית לימודית כל אחד מוצא את הייחודיות שלו. בשלב השני של הרשת כל חבר הוא גם תלמיד וגם מורה. פרופסור איאן קנינגהם טען שהשיטה הכי טובה ללמוד משהו היא ללמד משהו. בהמשך מציג הכט את "אמנות הגלישה של הפדגוגיה הרשתית" או "איך גולשים על הצונמי בלי לטבוע"? התשובה פשוטה- יוצרים מערכות רשת. הדוגמה הכי טובה לכך היא קבוצת כדורגל שמטרתה  היא לעבור מיחיד לביחד ולפעול כנבחרת. 
חוקי הנבחרת:
  1. כל תלמיד הוא גם מורה. 
  2. לנבחרת יש מטרה קבוצתית, ציון קבוצתי. הרעיון הוא ליצור נבחרות שישפיעו על מעגלים רחבים יותר. 


הכט טוען, כי היתרון היחסי של ישראל להיות חלוצה בלמידה רשתית הוא ההיסטוריה היהודית והחדשנות. אנחנו נחשבים בעיני העולם ל: start-up nation ואנחנו יכולים להגיע בקלות ל: education nation. הכט טוען שהאוניברסיטה הכי טובה שיש לנו כרגע היא צה"ל, שמייצר "נבחרות" למופת, ושניתן להפוך גם את מערכת החינוך לכזו. 

לסיכום פורט הכט את חזונו לגבי מערכת החינוך בישראל:
  • ישראל מובילה את המעבר מחינוך בפירמידה לחינוך ברשת. 
  • המורה הופך למפתח וליזם חינוכי.
  • הכיתה הופכת לנבחרת.
  • בית הספר הופך לחממה של יזמות חינוכית.
  • מערכת החינוך הופכת לקטר של הכלכלה הישראלית.  


איל רבין, חוקר בתחום הקשר שבין פסיכולוגיה ואינטרנט, סיפר על פרויקט ווירטואלי שנעשה בשילוב תלמידים: הכפר הווירטואלי נגד בריונות. בפרויקט השתתפו 10 בתי ספר מרחבי אירופה כאשר שניים מתוכם מישראל (חט"ב ברעננה וברמת גן). מדובר בתלמידי כיתות ז'-ח', שיצרו תוצרים שונים (כרזה, סרטון, הרצאה, אובייקט, שיר, סיפור וכו') בנושא בריונות ברשת והעלו אותם למרחב וירטואלי. אחרי פגישה פרונטלית בנושא בריונות ברשת הם התחלקו לקבוצות עבודה וירטואליות בטכנולוגיית עולם מקביל הדומה לSL, ויכלו "להיפגש", "לשוחח" ובעצם לשתף פעולה זה עם זה גם ממרחק רב. מדובר בעצם בכפר וירטואלי תלת מימדי, שתוכנן ונבנה על ידי בני נוער על גבי "אי" ריק. התלמידים בנו את הדמויות/אוואטרים שלהם, את המרחבים, האובייקטים וכמובן את התוצרים בנושא מניעת בריונות ברשת.

רבין הציג את יתרונות הפרוייקט:


הפרויקט לווה במחקר הערכה. 88% מהתלמידים טענו בתום הפרויקט שחשוב ללמוד על בריונות ברשת. כאן תוכלו להתרשם ממראה הכפר ומהאובייקטים שיצרו התלמידים.


רועי ציקורל ומיכאל שורפ, שני יזמים צעירים, הציגו את הפרוייקט שלהם: "רצים לבגרות". הפרוייקט זכה במקום השני בתחרות ליזמות בחינוך. מטרת הפרויקט היא לעצב מחדש את הדרך שבה לומדים לבגרות באמצעות 10 סביבות למידה שנפתחו בפייסבוק. בסביבות אלו התלמידים שואלים שאלות ומורים עונים להם באופן וולונטרי. בנוסף, הם יצרו צירי זמן בפייסבוק של אירועים היסטוריים בישראל, כמדיה ויזואלית ואינטראקטיבית בלמידה לקראת הבגרות בהיסטוריה. צירי הזמן ההיסטוריים עשירים כל כך, ויכולים להיות כלי עזר בהוראת מגוון רחב של דיסציפלינות ולשכבות גיל שונות.  

פרויקט נוסף שלהם הוא בניית קהילות בני נוער סביב ספרים ובהמשך קהילות סביב כשרונות צעירים בתחומי כתיבה, ציור וצילום. מיזם נוסף שלהם: מתמסרים-פסיכומטרי ששם מעבירים ספרים שנשארו להם מקורסי הפסיכומטרי. הכל נעשה באופן פילנתרופי וללא מודל כלכלי. מדובר בפרויקטים מבורכים, המשקפים את המיידיות לה זקוק הנוער והדינמיות של הסביבות. כדאי לעשות LIKE לדף פייסבוק נוסף שפתחו בנושא הובלת החינוך בישראל.



אביב צמח, מורה לאזרחות ועובד במרכז לטכנולוגיה חינוכית, הרצה בנושא חינוך לאזרחות דיגיטלית. הוא ציין את הפער הגדול שבין הכיתה העכשווית לבין הסביבות בהן התלמידים חיים. תכנית הלימודים באזרחות נכתבה לפני שנה בלבד, אך אינה כוללת שום התייחסות להיבט הווירטואלי ולאזרחות דיגיטלית- הכשרת הלומדים לסביבת המחר. יש פער בין לימודי אזרחות בישראל ללימודי אזרחות דיגיטלית. אביב הציג מספר כלים בהם הוא נעזר בהוראת אזרחות בכלל ואזרחות דיגיטלית בפרט:
  • הוא משתמש בפייסבוק ליצירת קבוצות חינוכיות. הוא מבקש מהתלמידים לבצע משימות ולהגיש אותן בפייסבוק. הרווח העיקרי הוא שהמורה והתלמידים נמצאים בתוך אותו מרחב וירטואלי שיכול לגלוש גם אל הכיתה ולהיפך.
  • אביב מאפשר לתלמידים לבדוק אותו ואת המידע שהוא מציג במהלך השיעור באמצעות הסלולר, ומעודד אותם לערער על אמיתות הדברים.
  • הוא ממליץ להשתמש בתקשורת סינכרונית כעבודה קבוצתית או עבודה שבה התלמידים והמורה נוכחים יחד באותו מרחב סינכרוני.
  • בלוגים מסייעים לתלמידיו כתרגול כתיבה חופשית ברשת.
  • טוקבקים של תלמידיו נכתבים כתגובות לכתבות שמתפרסמות ברשת, ובהמשך נעשית גם הערכת עמיתים על התגובות.
  •  אביב משתמש ביוטיוב בין היתר כפלטפורמה לשיח על זכויות יוצרים ואתיקה.
  •  הוא נעזר בטוויטר כפלטפורמה לפעילות שנעשית בסביבתו של התלמיד ואז אפשר לדבר על מהו ידע ומהו מידע וכיצד ידע עובר. גם וויקיפדיה מסייעת בעניין זה.

אני ממליצה בחום לעיין בבלוג של אביב ובשלל הדוגמאות הנהדרות שהוא מציג שם. לעיון במצגת המפגש לחצו כאן


עידית אבני וחנה מורג  הציגו פרויקט למידה שיתופית מקוונת בנושא "שומרים על יער נשר".
אבני הציגה הגדרה ללמידה שיתופית: "מפגש בין לומדים שונים סביב מטרה לימודית משותפת המבוסס על תרומת כל היחידים המשתייכים לתהליך. יש ערך ליחיד ולחברה". המטרה הכללית של המיזם הייתה לגרום לכל קהילת תושבי נשר והסביבה לשמור על יער נשר ולטפח אותו. הפעילות דרשה ניהול ארגוני מוקפד ושיתוף פעולה מצד גורמים רבים, ונמצאת עדיין בעיצומה.



עידית אבני ואולגה יליזרוב הציגו מיזם שנעשה בשיתוף עם ד"ר אברום רותם במחוז חיפה בנושא רשתות חברתיות. אבני ורותם פרסמו לאחרונה מסמך המציג מודל הוראה-למידה ברשת חברתית. אני חושבת שהשטח חיכה למסמך מפורט זה, המציג הגדרות ומרכיבים של פעילות חינוכית ברשת חברתית וגם כלי מצוין לתכנון פעילות מסוג זה. 

רקע תיאורטי: 
אבני טוענת, כי מהות רשת חברתית היא הבנייה ושיקוף של קשרים חברתיים בין אנשים. מכאן ששימוש ברשת חברתית מקוונת לפעילות חינוכית יושתת תמיד על מהות זו. בפן זה מודגש הטבע החברתי של האדם, המעצב כמעט כל היבט בחיינו, ומהווה מצע אפקטיבי להעמקת תהליכי הוראה ולמידה וטיפוח כישורי הפרט, בהתבסס על היבטים חברתיים.


רשת חברתית מקוונת כוללת לפחות את שלושת המרכיבים הבאים:

  • מרחב נוכחות אישי מקוון בו מצוי "פרופיל" המייצג את המשתמש, מפורט מידע אישי ומנוהלת שליטת הרשאות העריכה, ההפצה והצפייה בתכנים שבמרחב ובאופני התקשורת.
  • קבוצת משתמשים מועדפת (כדוגמת "חברים"/"מעגל") הנקבעת על ידי כל משתמש.
  • התרחשות שיתופית של פרסום מידע ותקשורת במרחב ייעודי (כגון "קיר"), תוך שימוש בדרכי תקשורת שונות (אישי, קבוצתי) במגוון מדיה דיגיטלית (בסיסן הוא טקסט, קול, תמונה ווידיאו).
אבני טוענת שאנחנו צריכים לשאול שאלות על תפיסת הזהות שלנו כפרטים, כחברה וכחלק ממרקם חברתי תרבותי, ומהן ההשלכות של עבודה ברשת כגון טשטוש הגבולות שמתרחש. אנו מעצבים את הרשת והיא מעצבת אותנו. הרשת היא חלק משמעותי ממציאות החיים של התלמידים, ולכן אנחנו מחוייבים להיות שם. אנו נדרשים לקחת חלק פרואקטיבי בעניין הפוגענות, שעולה בכל דיון בנושא שימוש ברשתות חברתיות. נדרש שינוי פרדיגמה ארגונית ופדגוגית ושינוי תפיסת התפקיד של המורה כמנהיג מנחה וסוכן תרבות.


הפעילות החינוכית ברשת החברתית מבוססת על שתי הנחות יסוד:

  1. חיוניות מעורבות פעילה של מערכת החינוך: הרשת החברתית מלווה בהווה, וודאי בעתיד הנראה לעין, את שגרת חיי התלמידים ומשפיעה על עיצוב זהותם האישית והחברתית. לשם השפעה על השינויים בתרבות ובחברה, ולשם שמירה על הסדר החברתי והאינטרסים הציבוריים החיוניים, על מערכת החינוך לתת לתלמידים כלים להתנהל בה בנורמות התנהגות ראויות לחברה אתית, הקשובה לצרכי הפרט כמו גם לצרכי הציבור.  
  2. חיוניות רשת חברתית לחינוך:  לרשת החברתית יש מקום מרכזי בהעצמת החוויה החינוכית באופן משמעותי, כמרחב של ביטוי אישי ולמידה שיתופית.







על המיזם:

במיזם משתתפים היום 70 בתי ספר. מטרות הפעילות ומאפייניה:



יליזרוב הציגה את ההיבטים הפדגוגיים היישומיים ברשת חברתית, והדגישה שלקראת תכנון פעילות מתוקשבת יש לבחון את מטרות הפעילות והכלי שישרת את ביצוע הפעילות באופן ההולם ביותר. כאן יש מקום לציין שוב את הכלי הנהדר שבנו רותם ואבני, המכוון לחשוב ולתכנן על כל פרטיה את הפעילות הלימודית- חינוכית ברשת אותה נרצה ליצור. המיזם התחיל בפגישות עם מדריכים מתחומי דעת שונים ואפיון מטרות הפעילות בתחום התוכן, בתחומים חברתיים ובתחום מיומנויות למידה ואסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה שמתכתבות עם למידה ברשת חברתית. לדוגמה מטרות מתכנית הלימודים בלשון: כתיבת רשמים לנמענים שונים, הבעת עמדה מנומקת על טקסט כתוב, הפקת טקסטים תקינים מבחינה לשונית והולמים מבחינה תקשורתית- כל אלו מתאימות מאוד ללמידה ברשת החברתית. לעיון והרחבה נוספת על המיזם לחצו כאן


דר דפנה רביב ודני עובדיה הציגו את התיכון הוירטואלי של מטח בשיתוף עם משרד החינוך וקרן טראמפ. בשנת הלימודים תשע"ג החל לפעול התיכון הווירטואלי, כאשר השנה יילמדו מקצועות המתמטיקה והפיזיקה, ויתאפשר לתלמידים לגשת לבחינות הבגרות בהיקף של 5 יחידות לימוד. 


הפרוייקט פונה כרגע לתלמידי כיתה י' במקצועות פיזיקה ומתמטיקה ויתרחב בהמשך לתלמידי י'-יב'. השנה נרשמו כ-110 תלמידים.

התיכון הווירטואלי מיועד ל:

  • תלמידים בכיתות י' שיש להם פוטנציאל גבוה להצלחה בבגרות מורחבת במתמטיקה ובפיזיקה.
  • בתי ספר שמספר התלמידים בהם קטן ואינו מאפשר פתיחת מגמה.
  • בתי ספר שחסרים בהם מורים המלמדים לבגרות במתכונת מורחבת.
  • בתי ספר שאין בהם אפשרות לפתוח כיתה נוספת.

הקורסים המוצעים הם במודל Fully On Line) FOL), כלומר הם נלמדים במלואם ברשת (פרט למספר מפגשי פנים אל פנים). בשבוע למידה אחד ילמד תלמיד כיתה י' כ-5 שעות שבועיות שיכללו שיעורים סינכרוניים בכיתות וירטואליות בנות כ-20 תלמידים מרחבי הארץ, תרגול סינכרוני בקבוצות קטנות בנות 3 תלמידים עם מתרגל/חונך מצוות נחשון, תרגול עצמי ומערך עשיר של מבדקים ושל מבחנים.

השעות הסינכרוניות מתקיימות בחדר המחשבים במסגרת השעות הפורמלית בבית הספר, מה שדורש מהתלמידים מוטיבציה, ניהול זמן ואחריות גבוהה על לימודיהם. המתרגלים בודקים את שיעורי הבית על מנת ליצור תהליך ניהול למידה וניטור קשיים שיטופלו בקבוצות התרגול הקטנות. המורה מנהל את המידע שמגיע אליו מהמתרגלים, ומנהל את ההוראה בהתאם. המורה מעביר את המסרים וההדגשים למתרגלים ומספק להם תרגילים וחומר. דפנה, כמנהלת בית הספר, משתפת פעולה עם שאר מנהלי בית הספר שתלמידיהם מופקדים בידיה. בית הספר מצפה שהיא תעביר אליו את הנתונים ואת התקדמות התלמידים.


דני עובדיה, מורה לפיזיקה בתיכון הווירטואלי, משתף בחוויותיו: הוא מגיע לכיתה בתחילת השנה ורואה רק שמות שמופיעים על המסך... גם התלמידים מהצד השני לא רואים את המורה. הסביבה מאתגרת יותר עבור התלמידים ועבורו- הוא מתכונן רבות לקראת השיעורים על מנת לרתק את התלמידים לשיעור הסינכרוני ולהשתמש בשלל האפשרויות שמזמנת הטכנולוגיה. כל השיעורים מוקלטים ונשארים לרשות התלמידים וזה יתרון גדול מבחינתו ומבחינת התלמידים. דני משתף שהוא מרגיש כמו מחנך הכיתה, מאחר והמודל מרחיב את תפקיד המורה ודורש ממנו מיומנויות ניהול ואחריות הרבה יותר ממורה מגמה בתיכון קונבנציונלי. 


אין ספק שמדובר במיזם חדשני ומבורך, בתקווה שבעתיד תורחב הפעילות למקצועות נוספים ותיתן מענה למספר רב של לומדים. מידע נוסף תוכלו לקרוא כאן.


לימור הררי ממשרד החינוך ניהלה פאנל בנושא פייסבוק. לימור ציינה שפייסבוק מציגה תמונת שווא בנוגע לכמות החברים, הבילויים וכו' בפני "החברים". הטכנולוגיה משמשת כמגבר לטוב ולרע. בהמשך הציגה מחקר בנושא דיכאון רשת חברתית טוען שקשה לצעירים ברשתות בגלל אי הנראות של הבעות הפנים ובשל ההוצאה מהקשר של פרסומים ותמונות ברשת. ב: DSM-V שאמור להתפרסם ב-2013 תתווסף אבחנה ל: "דיכאון הנגרם ממדיה חברתית"/social media depression.


לימור ממליצה להורים לשים לב למידת החברתיות של הילדים ולשינויים ברמת הלימודים כאינדיקציה לזיהוי מצב דכאוני עקב פעילויות ברשת החברתית. פותחה לומדה בנושא (תעלה בימים הקרובים לאתר) בשם: "חיים טוב בפייסבוק- האמנם"? הלומדה מכילה הסברים על הרשת ומנפצת מיתוסים הקשורים לאלמנטים שונים בפייסבוק. ניתן לעיין בתכנים נוספים כאן.


דוידה פולק דיברה על שימוש ברשתות חברתיות בקרב תלמידים בבית ספר יסודי באמצעות הרשת "נפגש". רשתות מובילות כמו פייסבוק וגוגל+ מגבילות את גילאי המשתמשים ל-13. כמו כן מדובר ברשתות פתוחות לכל, והילדים חשופים לפוגענות ברשת. ילדים בגילאי בתי ספר יסודיים יכולים להצטרף לרשת חברתית זו כאלטרנטיבה לרשתות האחרות. 


דוידה הציגה דוגמאות רבות מהשטח לשימוש ברשת חברתית. מה ילדים ביסודי עושים ברשת באופן וולונטרי?
  1. יוזמות אישיות. תלמידים בונים הפעלות לתלמידים אחרים, מגיבים זה לזה, נותנים המלצות לילדים בנוגע למגוון נושאים ( לדוגמה- איך לשכנע את ההורים לאמץ כלב...), מפרסמים אתרים שבנו, יצירות שלהם ועוד.
  2. פעילויות מונחות. המורה מפרסם משימה או הנחיה והילדים מגיבים בהתאם.
מה התלמידים אומרים על הרשת: מרוצים מאוד, מרגישים בטוחים ונהנים לשחק ולבצע שם משימות.
גם המורים וההורים מרוצים. דוידה אומרת שאוסף הדוגמאות מוכיח שהשטח צמא, וכשיש מענה התלמידים והמורים שם. איתי עשת הקים את הרשת "נפגש", שעומדת לרשות מערכת החינוך ללא עלות. הרישום הוא בית ספרי וכך כל משתמש מזוהה. לא ניתן להירשם באופן עצמאי, ולפיכך הרשת בטוחה ומוגנת. לטענת דוידה, היתרון ברשת זו על פני רשתות אחרות הוא שיש בה עקרון של ניהול ידע: כל משתמש יכול לתייג את התכנים שהוא מעלה, ובסופו של דבר נוצרות קהילות ידע מכל התיוגים. הילדים לומדים באופן זה כיצד לארגן לעצמם ולקהילה שלהם את התכנים. 
לסיכום דוידה ממליצה על שימוש ב"נפגש" כפלטפורמה חברתית וחינוכית לתלמידי בתי הספר היסודיים. מצורפת המצגת של דוידה עם הדוגמאות.


אשר מוצני, מנהל בי"ס הולץ (תיכון ומכללה טכנולוגית לטכנאים ולהנדסאים) של רשת עמל, דיבר על הפיכת סביבת בית הספר למרחב למידה רב מימדי. בפתיחת ההרצאה הוא מעלה שאלה- למה הילדים של היום עם כל כך הרבה מוטיבציה, יוזמה ואוטודידקטיים אבל כשזה מגיע לשיעורי בית הם מגיבים בחוסר רצון משווע?



2 דוגמאות לטכנולוגיות שנעשה בהן שימוש בבית הספר שלו:
  • QR CODE: הם הגיעו למסקנה שהילדים לא מכירים אישים חשובים בהיסטורייה של מדינת ישראל, ולכן יצרו שדרת אישים עם תמונות וקודים על גבי התמונות. הם עשו זאת גם על גבי כלי טיס המוצבים בבית הספר. זה מזמן למידה לא רק בכיתה אלא גם בחצר. מיזם נוסף- הם שמו על הספרים קוד שמוביל למידע על הספר. עוד על QR CODE תוכלו לקרוא כאן.
  • =AR/augmented reality מציאות רבודה או מציאות מועשרת: טכנולוגיה שמוסיפה רובד נוסף על אובייקט דומם. הם עשו זאת בבית הספר על גבי כלי הטיס. מוצני ערך הדגמה גם בכנס. תוכלו לצפות בה כאן. אשר הציג שתי אפליקציות ששימשו אותו בבניית הרבדים: aurasma ו- layar
מוצני קורא למורים לחשוב על הפדגוגיה שהכלים מזמנים וליישם זאת. אתם מוזמנים לקרוא על מציאות רבודה בחינוך כאן



הכנס אכן הצליח להביא דוגמאות רבות מהשטח, ואני יודעת מהיכרותי עם מורים ומדריכים שמדובר בטיפה בים... אני רוצה לומר תודה לכל העוסקים בדבר על האומץ להתנסות עם התלמידים ולהעיז לחדש, ומזמינה אותם לשתף את הקהילה בנעשה.


  

יום שני, 10 בדצמבר 2012

סיכום הכנס "טכנולוגיה פדגוגיה ומדיניות- האם תיתכן חדשנות מערכתית"? 10/12/12

פוסט זה מסכם כנס שמטרתו המרכזית הייתה לבחון מה קרה עם התוכנית הלאומית להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21 מאז שיצאה לדרך, ולבדוק כיצד מתקדמת החדשנות המערכתית לקידום הנושא.
אציג סקירה של מספר הרצאות עיקריות שהתקיימו במהלך היום. להלן הסקירה:

פרופסור ענת זוהר בהרצאתה: "איך הטכנולוגיה יכולה לחולל שינוי פדגוגי מערכתי" הציגה הבחנה בין שני מושגים עיקריים: "פדגוגיה של מבנה ההוראה" מול "פדגוגיה של מהות ההוראה". הראשון עוסק בפעילויות המארגנות את מהלך תהליכי ההוראה למידה בכיתה. גם השימוש בטכנולוגיה בכיתה שייך לפדגוגיה של מבנה ההוראה. פדגוגיה של מהות ההוראה, מאידך, עוסקת בתבניות העומק של ההוראה והלמידה. הגדרה מדוייקת של המושגים ניתן לקרוא כאן. לדבריה, הניהול הפדגוגי והפדגוגיה של מבנה ההוראה באים לשרת את הפדגוגיה של מהות ההוראה.

זוהר מעלה בהמשך דבריה מספר שאלות: "האם תכנית התקשוב יכולה לשנות את מהות ההוראה"? "האם שינוי מהות ההוראה הוא חלק ממטרות התכנית"? נראה שהתשובה היא חיובית. "האם המטרות מיושמות באופן הולם ברמה המערכתית"? נראה שלא ממש. לטענתה קיים פער בין ההצהרות בתכנית לבין הביצוע בפועל. מהסקירה שערכו סלנט ומלמד עולה, כי רוב תכניות התקשוב בעולם מצהירות על מהות ההוראה כמטרה, אך גם מיישמות את ההצהרות בפועל. זוהר הציגה מחקר בנושא האפקט של שינוי מבנה ההוראה מול האפקט של שינוי מהות ההוראה. נמצא, כי העיסוק בשינוי מהות הוראה יכול להוביל לשינוי אמיתי ברמה המערכתית.

מסקנותיה הן שעל מנת לקדם שינוי פדגוגי מערכתי באמצעות הטכנולוגיה יש לגבש מסר מערכתי קוהרנטי, לשים דגש מיוחד על סוגיית הפיתוח המקצועי, ידע מורים ותשתית כוח האדם המקצועי לעבודה עם המורים (מדריכים, מורי מורים וכו'), לספק חומרי למידה והערכה מתאימים ולהתחייב לטווח ארוך.

פרופסור יורם עשת-אלקלעי בהרצאתו: "שיקולים מערכתיים בתקשוב הלמידה וההוראה"
הציג שלושה מרכיבים עיקריים בקבלת החלטה מערכתית לשינוי פדגוגי-טכנולוגי:

1. בחירה נכונה של טכנולוגיה
2. תהליך אימוץ מבוקר
3. שימוש מושכל

בחירה נכונה של טכנולוגיה: טכנולוגיות מופיעות לפתע ולעתים משנות משמעותית הרגלי צריכה, שימוש והתנהגות בחברה (PC, סלולרים וכו'). חלקן אופנתיות ונעלמות, וחלקן מתייצבות ונשארות לאורך זמן עד כי נדמה שאי אפשר בלעדיהן. איך מזהים טכנולוגיה שתישאר לזמן ארוך? מודל חמשת השלבים באימוץ טכנולוגיות של גרטנר  מנסה להסביר את תהליך נסיקת הטכנולוגיה החדשה בשוק, ולנבא מה יקרה איתה בהמשך. יחד עם זאת, היכולת לצפות מה יקרה בעוד שנים ספורות עם הטכנולוגיה מאוד מוגבלת.

תהליך אימוץ מבוקר: קיימות שתי גישות עיקריות בעניין זה- האחת מהן היא גישת "איי החדשנות", שמניחה שהטכנולוגיה יקרה וחדשנית ולכן כדאי לעשות פיילוט מצומצם ולהפיק לקחים לקראת השלב הבא, אם בכלל. התקווה היא שבמידה והפיילוט יצליח הוא יחלחל לארגון כולו. הגישה השנייה היא אמיצה יותר- "גישת החדשנות הכוללת", שהופכת את החדשנות לנחלת כלל הארגון.

שימוש מושכל: הכוונה היא גם מצד המורים וגם מצד התלמידים. האוריינות היא סוגיה קריטית בעניין זה. למיומנויות החשיבה יש תפקיד מרכזי כאן.  6 מיומנויות חשיבה עיקריות שיש להשקיע בהן:


עשת-אלקלעי מציג דוגמה של שינוי מערכתי אחד שנעשה בתחום- הספרים הדיגיטליים, שלהם יתרונות וחסרונות ולכן כדאי להפעיל שיקול דעת לגבי המחיר שנשלם בהחלטה הגורפת להכניסם למערכת החינוך. דוגמה נוספת של שינוי מערכתי היא הלוחות החכמים שלא בטוח כמה שינו את הפדגוגיה בשטח...

לסיכום:
- בחירת חדשנות טכנולוגית מכילה רכיב בולט של אי-ודאות, המחייב תהליך מושכל ומבוקר
- נדרש תהליך אימוץ  מערכתי יעיל של החדשנות 
- נדרשת הבנה מעמיקה של הטכנולוגיה לשם שימוש יעיל ומניעת אפקט "הסוס הטרויאני"
- תכנית תקשוב מערכתית חייבת להתייחס באופן מלא לשלל היבטים אלו

ד"ר עוזי מלמד דיבר על הערכת תכניות תקשוב בעולם על פי מודל הערכה ספציפי. לפינלנד היתה תכנית מסורתית בעבר, בעיקר אינסטרומנטלית ובלי הרבה היבטים פדגוגיים. אחר כך כתבו תכנית פדגוגית חדשה בניגוד לתכנית תקשוב שנחלה הצלחה רבה. אוסטרליה, למשל, ביקשה תכנית קוהרנטית והומוגנית מבתיה"ס על פי השקפתם הסובייקטיבית. בתיה"ס קיבלו תקציב בהתאם לבחירה שלהם. התכנית הצליחה מאוד. תכנית התקשוב בישראל, על פי הבדיקה שלו, היא בעייתית כי יש עדיין דרישה מהמערכת לעמוד בבחינות המיצ"ב ובהישגי בחינות הבגרות ומצד שני דרישה להנחיל פדגוגיה חדשנית ומימדי הערכה לא השתנו.



מר רוני דיין דיבר על ההיקף הרחב ועל פרק הזמן הארוך שמקשים על השינוי המערכתי. מלבד זאת צריך להבין איך מבצעים סינרגיה בין כל השותפים לעניין. 

דיין הציג את המושג  CIL= Computer and Information Literacy, שמשמעו היכולת האישית להשתמש במחשב לצורך חקר, יצירה ותקשורת כדי לפעול ולשתף בבית הספר, בבית, במקום העבודה ובקהילה.
הוא שיתף ששוחח עם חלק מהמפמ"רים במטרה להבין מהן המיומנויות הנדרשות בכל אחת משכבות הגיל במקצוע הספציפי עליו הם אמונים, וליצור מסמך מיומנויות נדרשות ספציפי עבור כל אחת מהדיסציפלינות. 


לסיום הציג את הדילמות הבאות ביישום התכנית:


פרופסור יהודית בר אילן דיברה על הערכת מידע ברשת. האינטרנט גדוש במידע, ומשום כך הערכת המידע עוברת לאחריות המשתמש. כאן עולות מספר שאלות, כגון: מהי איכות מידע? האם המשתמשים אכן מעריכים מידע? האם יש למשתמשים את הכלים להעריך מידע? האם אפשר להקנות להם כלים? ואם יש להם את הכלים- האם יפעילו אותם? 

על פי המחקר שערכה יחד עם נועה פינק-שמיט ב-2008 על 77 סטודנטים נמצאו 4 מרכיבים בהערכת איכות מידע שהסטודנטים הפעילו במהלך הערכת מידע ברשת (אפילו באופן לא מודע):

1) אמינות התוכן (מחבר, היכרות קודמת עם האתר, סגנון כתיבה מדעי/פופולרי, סוגי הפניות, שלמות והיקף)
2) רלוונטיות נצפית (תקציר ודירוג)
3) הערכת אמיתות המידע (ידע מוקדם, הצלבה- בעיקר מפורומים ברשת)
4) אמינות האתר (קישורים, טבלאות ומספרים, מבנה)

הקריטריון שנמצא משמעותי במיוחד עבור הנחקרים הוא מי מחבר המידע (אמינות התוכן). הבעייתיות בנושא זה עולה עם מאגרי מידע כגון וויקיפדיה, שאין בה מחבר אחד וגם זהותו לא תמיד ידועה, ורוב הנחקרים העידו על הצלבת המידע עם מקורות אחרים ברשת ועם ידע אישי קודם על מנת לאמת את המידע. נערך מחקר גם בנושא זה בקרב סטודנטים, מורים ותלמידי תיכון. התוצאות הראו שגם כאן השתמשו בהצלבה עם מקורות אחרים ועם ידע אישי קודם. בנוסף נמצא כי הם קבעו את אמינות החומר על פי כמות המלים של הערך. המורים היו יותר מסויגים בעניין בדיקת איכות החומר המוצג בויקיפדיה... עלו מספר קריטריונים לבדיקת איכות המידע בוויקיפדיה מתוך רשימת קריטריונים שהנחקרים התבקשו לבחור, ובעקבות המחקר יצרו אתר המשלב מדדים לבדיקת איכות המידע בוויקיפדיה.


פרופסור שרה גורי רוזנבליט הציגה מספר הנחות יסוד בעייתיות, לדעתה:


היא טוענת שרוב הסטודנטים לא מעדיפים לנווט את העבודה שלהם בעצמם, ומבקשים סיוע בהגדרה ותיחום; המורה ממש לא צריך להיות guide on the side אלא להיות במרכז; הרצאה פרונטלית אינה הופכת את הלומדים לפסיביים אלא יש לנקוט בגישה האקלקטית ולשלב שיעורים פרונטליים עם שיעורים משולבי טכנולוגיה ועוד. 


לסיכום,  גורי-רוזנבליט דוגלת במרכזיות המורים בתהליכי התקשוב, ומנפצת מספר מיתוסים בנושא.

הגב' תג׳ריד ח׳טיב, מנהלת בית ספר בנצרת הרצתה בנושא: "בין לויאליות לאחריות" ודיברה על תפקיד המנהלת. היא הציגה את התרשים הבא:


 בנוסף היא הציגה את האתגרים העומדים בפניה כמנהלת:



מר גיא לוי ממטח דיבר על תכנית התקשוב מנקודת מבטם של מפתחי תכנים דיגיטליים. 
המסמך digital textbook playbook מדבר על 4 תחומים שספר דיגיטלי צריך להתכוונן אליהם:   



לכתיבת המסמך הזה שותפות עשרות חברות.. משרד החינוך בארה"ב וה-fcc הוציאו את המסמך בשיתוף התעשייה. 
לא מוזכרים במסמך תקנים של ספרים דיגיטליים, אלא יש רק כיוון דרך לתעשיה. 

המסר של גיא בעניין:

- תנו מקום ליזמות וחדשנות. אל תגדירו תקנים.
- הגדירו מטרות ויעדים. לא תקנים. 
- הגדירו תו תקן למפתחי תוכן דיגיטלי. לא אישורים ארכאיים.

הגב' צביה אלגלי הציגה מה השתנה בתכנית התקשוב הנוכחית לעומת קודמותיה. משנת 82 נכתבו מספר תכניות, שהן ציוני דרך של תכניות תקשוב לאומיות. שמות התכניות מרמזים על התהליך שהתרחש עד שהגיעה ההתייחסות להתאמה למאה ה- 21. יש ספירליות וחזרה על התכנים והאמירות של התכניות השונות לאורך השנים. אחד ההבדלים המשמעותיים בין התכנית הנוכחית לתוכניות הקודמות נוגע להתייחסות להכשרת מורים. בעבר הכשרת המורים הוצבה במקום פחות משמעותי ובתכנית החדשה זה נמצא במקום מרכזי מאוד. גם תפקיד המנהל.

לסיכום,
הכנס העלה את המורכבות בסוגיית השינוי המערכתי המיוחל, והמרצים השונים ניסו לענות על שאלות שצפות מהשטח. אני מאמינה שהליכה בצעדים קטנים ובכיוון הנכון תוביל אותנו בסופו של דבר בבטחה אל היעד, לא דרך מהפכות רועמות וסיכונים גדולים אלא במתינות ועם חשיבה לעומק על כל שלב ושלב.





יום שישי, 28 בספטמבר 2012

SUPER TEACHER


קישור לתמונה

בעבודה עם גורמים במערכת החינוך עולה, לעתים קרובות, השאלה: מהו פרופיל המורה המיטבי של מורה המשלב טכנולוגיה בהוראה? לפני שמגדירים את טיב המורה המתוקשב יש לקחת צעד אחד אחורה ולקבוע מהם הפרמטרים למדידת טיב המורה ללא קשר לתקשוב. 

כבר כתבתי מספר פעמים בעבר על כך שמורה מתוקשב טוב הוא קודם כל מורה טוב, אך מיהו אותו מורה טוב? איך מודדים את טיב המורה?



חוקרים רבים עסקו ועוסקים בשאלה זו לאורך השנים. במחקר, שנערך בבתי ספר על יסודיים בארה"ב, נמצא שהמורה המצטיין הוא לאו דווקא מורה בעל השכלה מיוחדת, בגיל מסוים או במצב סוציו-אקונומי זה או אחר, אלא מורה הניחן בחמימות, בפתיחות לזולת ובנכונות להקשיב לאנשים. המורה הטוב מספק לתלמידיו אווירה חמה ובטוחה ללמידה, אך גם מסגרת עקבית של כללים וגבולות. עוד נמצא שהמורה המצטיין הוא גם בעל מלאכה טוב השולט היטב בחומר, יודע לארגן את הסביבה הלימודית בהתאם לצורכי כל התלמידים, יודע לספק תמיכה ומשוב, מעודד השתתפות בפעילויות השונות, עוקב בהתמדה אחר ההתקדמות ומנצל היטב את זמן ההוראה. ככלל, סגנונו ממוקד בתלמיד.
גם במחקרים, שנערכו לאחרונה במכללת לווינסקי לחינוך, נמצא שהרוב המכריע של הנשאלים דרג את הרגישות לתלמיד והאמפתיה כלפיו כתכונות חשובות יותר של מורה טוב מאשר מכישורי הוראה ובקיאות בחומר הלימוד.

גם ירדן בן חורין כותב שמורה טוב צריך שיהיה בו מן ההורה הטוב: רגיש, מקשיב, מתעניין. מבין, תומך, מייעץ, מעניק בטחון. מזהה ומחזק נקודות חוזק, תומך בנקודות חולשה והחשוב ביותר- משפיע בדרך שעדין אין לה תחליף: מתן דוגמה אישיתבנוסףבעידן המידע והמדע צריך המורה להיות מסוגל לסקרן את תלמידיו כלפי העולם בכלל, וכלפי תחומי הידע בהם הוא עוסק בפרט.

בד בבד עם "התכונות ההוריות" שאנו מצפים מאנשי החינוך לאמץ, על המורים להיות פרופסיונאליים ובקיאים בתחום ההוראה על מנת שיוכלו לקדם את התלמידים באופן מיטבי לרכישת ידע. כיצד ניתן לקבוע את מידת הפרופסיונאליות בהוראה?


להלן ארבעה מודלים מקובלים בפיתוח מקצועי של עובדי הוראה, שעל פיהם ניתן להעריך את טיב ההוראה:
מודל  FFTשארלוט דניאלסון מגדירה את ארבעת התחומים העיקריים של ההוראה (תכנון והכנה, סביבת הכיתה, הוראה ואחריות מקצועית) ומציבה סטנדרטים שיאפשרו למדוד את המורים בתחומים אלו.  
מודל  CLASSפיאנטה מציע כלי להערכת איכות האינטראקציה בין המורה לתלמיד בכיתה. הכלי מתבסס על שלושה תחומים בהוראה-למידה שנמצאו קשורים לשיפור הישגי התלמידים: תמיכה רגשית , ארגון הכיתה, תמיכה בלמידה.  
הכלי להערכת מורים שלראמ"ה מתמקד בארבעה מדדי על של הצלחה בהוראה. הכלי כולל תיאורים התנהגותיים המוערכים בכל אחד מהמרכיבים בארבעת מדדי-העל, ברמות ביצוע שונות, המבטאות סולם של התפתחות מקצועית. הערכת המורה נקבעת על פי רמת הביצוע שלו בכל אחד מהמרכיבים המפורטים בכלי, תחת כל אחד ממדדי העל במקביל, מבצע כל מוערך הערכה עצמית על בסיס אותם מדדי הצלחה.  
מודל הבצל (Bateson's model)- המודל מראה שבאנשים מתקיימות רמות שונות (חיצוניות ופנימיות) הניתנות להשפעה והתנהגות. לאור רמות אלה ניתן לבחון את תפקוד המורים. "שכבות הבצל" השונות הן: סביבה, התנהגות, כשירויות, אמונות, זהות ושליחות. הנחה חשובה העומדת בבסיס המודל היא שהרמות החיצוניות עשויות להשפיע על הרמות הפנימיות ולהפך.

כלל המודלים שהוצגו עוסקים בפרמטרים של ניהול הכיתה, אופן ההוראה ונקודות השקה בין גורמים חיצוניים לגורמים פנימייםאני מציעה לאנשי חינוך לאמץ את אחד המודלים המוצעים, ולבחון את עבודתם/עבודת עמיתיהם על פי המחוון המצוין במודל. בנוסףאני מציעה לבצע א-ד-פ-ט-צ-י-ו-ת במודל שנבחר בהתאמה למסגרת החינוכית אותה בודקים, מאחר ואחרי הכל מדובר בסטנדרטים שאינם מתאימים תמיד לכלל מסגרות החינוך. יש לזכור שהמטרה אינה תחרות לבחירת המורה המצטיין, אלא שיפור ההוראה לצורך קידום התלמידים

עד כאן פדגוגיה. ומה עם הטכנולוגיה...? אל תוך כלי ההערכה הנ"ל ניתן ליצוק את מיומנויות התקשוב הנדרשות מהמורה, בהתאם לתכנית הבית ספרית/מחוזית/מדינית שהתגבשה, המשתלבות במעשה החינוכי שלו



יום שלישי, 7 באוגוסט 2012

יום שלישי, 3 באפריל 2012

Google זה לא רק חיפוש

את ראשית השבוע שלי ביליתי במשרדי Google בתל אביב. היה נפלא לפתוח את היום בצפייה מגובה 26 קומות על חוף ימה של תל אביב... המגדל הגבוה, שבו שהיתי במשך יומיים, טומן בחובו אוצר המתפרש על פני מספר קומות. כן- אוצר! כך אני מכנה את התרומה הנפלאה של Google לקידום תהליכים חינוכיים.  

אחת הפעילויות המשמעותיות שמפעילה Google היא האקדמיה למורים: מדובר בתכנית בינלאומית חדשנית וייחודית, המכשירה (משנת 2006) אנשי הוראה לשימוש מתקדם בכלי Google. התכנית הותאמה במיוחד לצרכי ההתפתחות המקצועית של אנשי ההוראה בישראל, והועברה לראשונה בדצמבר 2011 במשרדי Google בתל אביב. המשתתפים בתכנית זוכים לחוויה מקצועית, שמטרתה העצמה ויצירת קהילה מקצועית לומדת, מלמדת ויוצרת פרויקטים טכנולוגיים חדשניים.  

המחזור השני בישראל התקיים בתאריכים: 1-2/4/2012הוזמנתי, כנציגת מטח, לצפות ולהתרשם מהעשייה. הגעתי ביום הראשון היישר לארוחת בוקר עשירה ומפנקת... בהמשך הוצגה התכנית, נאמרו דברי ברכה והתחיל מרתון סשנים של הצגת כלים ודוגמאות פדגוגיות לצד התנסות ותרגול. הסשן הפותח עסק בחיפוש מתקדם באמצעות מנוע החיפוש של Google. לאחר מכן עלה ג'ים סיל, מורה להפקת וידאו (באנגלית זה נשמע יותר טוב...) מקליפורניה, שדיבר על שימושי Youtube בחינוך. ג'ים הציג רעיונות פדגוגיים שניתן ליישם באמצעות הכלי, ולא רק בתחום התוכן שהוא מלמד אלא בתחומים רבים אחרים. את הסשן הבא העביר שרון גרינברג מרשת אורט. שרון הציג את ה- Google Apps. מדובר בשירות המאפשר ארגון וניהול מידע בשילוב כלים שונים של Google. גרסת ה-Education מכילה יתרונות ורכיבים יחודיים המתאימים לניהול ארגוני חינוך. שרון דיבר על היתרונות בשילוב ה-Apps בבתי הספר, ועל האפשרויות השונות הכלולות ביישום זה. המרצה הבא היה עופר פריאל ממטח, שהציג שימושים ופעילויות פדגוגיות ב- Google Maps. לאחר מכן עצרנו לארוחת צהריים, למרות שההרגשה הייתה כמו ארוחה אחת מתמשכת של יומיים- בכל פינה היה מה לאכול... 

במחצית השנייה של היום הוצגו הכלים הבאים: Google docs, Google earth, Blogger ו-Google sites. בתום הצגת הכלים והדוגמאות הפדגוגיות התבקשו המשתתפים לבצע מיני עבודת חקר קבוצתית, וליישם את הכלים שלמדו במהלך היום. הקבוצות עבדו בחדוות יצירה מעוררת קנאה, והרכיבו תוצרים מדהימים. את הערב חתמנו בבר תל אביבי נחמד וכמובן עם ארוחת ערב...

בבוקר היום השני הגיעו המשתתפים עם כוחות מחודשים למרתון נוסף של רכישת כלים ורעיונות פדגוגיים. במהלך היום הוצגו הכלים: Google Lit-Trips, יישומי Google Chrome, הרשת +Google ו-Google Sketchup. בנוסף, התקיימו סדנאות מתקדמות על כלים, שהוצגו ביום הראשון של האקדמיה, ונחשפו פרוייקטים שהם תוצרים של שיתופי פעולה בין Google לבין גורמי חינוך ותרבות אחרים, כגון "יד ושם".

מאחר ואני מכירה את כל הכלים שנלמדו באקדמיה ואת מרבית הפונקציות החבויות בהם- הזדמן לי להשען אחורה, ולצפות מהצד במתרחש- חבורה נפלאה של פדגוגים, שגילו את הפוטנציאל בתקשוב החינוך, מקשיבים, מתנסים ונהנים מכל רגע. עם כל חשיפה של כלי או רעיון אפשר היה לחזות בזיק נוסף הנדלק בעיניהם. שמחתי לשמוע כל כך הרבה רעיונות יישומיים מתחומי תוכן שונים, ולחוש באינטראקציה המדהימה בין משתתפי האקדמיה. מורים מכל קצוות הארץ וממגזרים חברתיים שונים חברו יחד והיוו השראה זה לזה. 

אני חושבת שהכוח הגדול של האקדמיה של Google הוא ביצירת הקהילה הבינלאומית, המתוקשבת והאקטיבית הזו ובחיבור לשטח ולזירת ההוראה. מרבית המרצים שהדגימו את הכלים והפעילויות הפדגוגיות היו בוגרי המחזור הקודם, שהגיעו עם תובנות מהתנסותם וסיפרו על החוויות האישיות והמקצועיות שלהם. על אף העוצמה הטכנולוגית והמסחרית של Google אני חושבת שפרוייקט האקדמיה הצליח לחרוט על דגלו את המסר החינוכי החשוב של הטכנולוגיה בשירות הפדגוגיה. החשיבה על כל פרט בתכנית, ההקפדה על המקצועיות ועל החיבורים החינוכיים הן שיוצרות, לדעתי, את הרצון של המשתתפים להמשיך לעשייה ענפה בשטח.

לסיכום- רעיון מבורך! כן יירבו.