תכנית התקשוב הלאומית של ישראל- מאז ועד היום

הפעם בחרתי להתייחס לתכניות תקשוב לאומיות שיושמו בישראל בעבר, לעומת תכנית התקשוב החדשה.
הרומן של מערכת החינוך הישראלית עם נושא התקשוב החל כבר בשנות ה-60, עם נסיונות ראשוניים לשילוב הטכנולוגיה בחינוך. החל בשנת 1982 פורסמו מספר תכניות תקשוב, על שלל צורותיהן ומטרותיהן. תפקיד הטכנולוגיה במערכת החינוך הישראלית שינה פניו כמה וכמה פעמים. כמו כן, תכניות תקשוב רבות הוצאו לפועל במהלך השנים, בהתאם לתפיסת שילוב הטכנולוגיה ששלטה באותם זמנים.
מצורף מאמר, שסוקר את תכניות התקשוב בישראל בשלושת העשורים האחרונים (צביה אלגלי ויורם קלמן):

שלושה עשורים של תוכניות תקשוב לאומיות במערכת החינוך הישראלית

View more documents from Zvia Elgali

 

סקירת התכניות שפורסמו והדגשים:

• התכנית הראשונה שפורסמה בשנת 1982 הדגישה את תחומי ההכשרה וההצטיידות. בנוסף המליצה על תכנים שיילמדו בתחום הכרת המחשב, עם דגש על פעילויות הערכה ותרגול בעזרת המחשב.
• ב-1984 פורסמה תוכנית חדשה, ששמה דגש על החשיבות שבהיערכות מערכת החינוך להוראה בעזרת מחשבים, דבר שיעניק לישראל ייתרון במרוץ טכנולוגיות המידע במדינות המערב. תכנית זו הייתה אינסטרומנטלית יותר (תכנית שמטרתה העיקרית אינה חינוך, אלא תחומים מדיניים אחרים). צויינה גם החשיבות בפיתוח ושיפור יכולות המורים להוראה מתוקשבת.
• ב-1986 מתפרסמת תכנית חומש. תכנית זו ראתה את הטכנולוגיה כאמצעי ולא כמטרה, תפיסה המשתרשת היטב כיום, אך ניכר כי תפיסה זו הגיעה בעיקר מראייה צרה של יכולות המחשב, דאז. התכנית הדגישה את המגבלות הקיימות בדרך הוראה זו, וציינה כי המחשב לא יוכל לפתור בעיות רבות, כגון: מצוקה תקציבית, מורים לא מתאימים, בעיות אינטגרציה בין תלמידים ובין בתי ספר וכו'. ניתן לומר, כי הטכנולוגיה המודרנית מסוגלת לגשר גם על קשיים אלו, בנוסף לקשיים אחרים.
• ב-1992 מתפרסם דו"ח "מחר 98", שממליץ להקים גוף למימוש ההמלצות בתחום התקשוב, להגדיל את ההשקעה בחינוך הטכנולוגי והמדעי, במטרה להגיע להישגים משמעותיים בתחום עד שנת 98. שלושה יעדים מרכזיים בתכנית היו: השקעה בתשתיות, הצטיידות והטמעה פדגוגית. בתיה"ס הצטיידו במחשבים, זכו למשאבים, הוכשרו מורים ומדריכים, תוכננו סביבות למידה חדשניות וכו'.
• באמצע שנות ה-90 נכנס האינטרנט למערכת החינוך, והעלה צורך בחשיבה מחודשת והיערכות שונה. בעקבות כך, החל שלב ב' של תכנית "מחר 98" שנמשכה 5 שנים נוספות.
• בשנת 2000 קמה וועדה נוספת, שנועדה לבחון את יישום התכניות הקודמות במטרה לקדם את מערכת החינוך בישראל לעידן הדיגיטלי. הוועדה הצביעה על 3 מטרות מרכזיות: אדם אוטונומי, אדם מוסרי, אדם בעל שיוך ומחוייבות חברתית. הטכנולוגיה הוגדרה כמשפיעה ומסייעת בהגשמת יעדים חינוכיים וחברתיים אלו. בעקבות תכנית זו נוספו למערכת החינוך יעדים נוספים, כגון:  הטמעת למידה מרחוק ופיתוח אתרים בית ספריים.   

אז מה היה לנו כאן? תכניות שונות שהעמידו את הצורך בשילוב הטכנולוגיה בחינוך, אך בכל תכנית הושם דגש על תחום אחר. בנוסף, אופן שילוב הטכנולוגיה היה שונה במהותו מתכנית לתכנית.
תכנית התקשוב החדשה, שיישומה החל בשנת תשע"א, מקיפה תחומים רבים ונותנת מענה לשלל קשיים שהתגלו בתכניות הקודמות. יתרון התכנית על התכניות הקודמות, בעיני,  הוא היקף גדול של תחומים, בניגוד לדגש על תחום ספציפי. התכנית דוגלת בארבעה יעדים מרכזיים:

• תשתיות פיזיות (הכוללות, בין היתר, מחשב נייד לכל מורה, מקרן בכל כיתה, אינטרנט בפס רחב ומחשב נייד ביחס של 1:5).
• תחזוקה שוטפת.
• הכשרת כח ההוראה.
• פיתוח תכנים דיגיטאליים במקצועת הליבה בכל שכבות הגיל.

יתרון נוסף שאני מוצאת בתכנית זו הוא הימצאותה של טכנולוגיה מתקדמת בפריסה רחבה יותר מבעבר (בבתי ספר ובבתי אב), דבר שיקל על הטמעת הפדגוגיה החדשנית והיעדים החינוכיים בקרב הציבור.

 

הזמן יוכיח האם תכנית זו אכן מוצלחת, או שעלינו להמשיך ולכתוב תכניות נוספות.