עיצוב סביבות למידה מתוקשבות בהקשר לתיאוריות למידה

גם בעולם התקשוב, כמו בעולם החינוך המסורתי, קיימות מספר גישות פדגוגיות המתייחסות לאופן ההוראה. יורם עשת ורונן המר בספרם: "עקרונות בעצוב ובניתוח סביבות למידה ממוחשבות" מציגים שלוש תיאוריות למידה עיקריות:
  1. הגישה הביהביוריסטית: על פי הגישה הביהביוריסטית למידה כרוכה בעיקר בחיזוק או בהחלשה של קשרים ותגובות. גישה זו מבוססת על חיזוקים (גירוי--> תגובה --> משוב-->) ולכן בסביבות למידה המבוססות על פי גישה זו נמצא הרבה תרגילי שינון וחזרה, גיוון בהצגת הגירויים, רצף הוראה ליניארי והדרגתי, הוראה במנות קטנות מהחלקים אל השלם, משוב מיידי לתלמידים וחוויות הצלחה מרובות בעקבות מענה נכון. ניתן לומר שהדגש בגישה זו הוא למידה לקראת שליטה בתוכן/במיומנויות.
  2. הגישה הקוגניטיביסטית: על פי הגישה הקוגניטיביסטית ידע הוא יישות שאפשר להעביר ישירות מהמורה (או מספר הלימוד) אל התלמיד. תומכי גישה זו גורסים, כי אין אנו יודעים מה מתרחש במוחו של הלומד. המוח כמעין קופסא שחורה, ולכן המורה יעשה את מירב המאמצים על מנת להעביר את הידע בצורת הקנייה מסודרת לתלמיד. בסביבות למידה המבוססות על גישה זו נמצא הקניית ידע ממקור הידע ללומד, שילוב בין מידע חדש לסכמות קיימות, רצף הוראה הגיוני, עיבוד מידע על ידי הלומד, מטלות מובנות, טיפוח הבנה ומשמעויות, זיהוי טעויות חשיבה ומיקוד הקשב בלמידה.
  3. הגישה הקונסרוקטיביסטית-חברתית: גישה המבוססת על הבנייה עצמית של ידע על ידי הלומד, תוך כדי למידה שיתופית. בסביבה זו נמצא פתרון בעיות אותנתיות ולא מובְנות, למידה הוליסטית ורב תחומית (עשירה), למידה תוך כדי משא ומתן חברתי, רצף הוראה מהשלם לחלקיו, דגש על עומק במקום רוחב.
בבואנו לפתח ולעצב סביבת למידה מתוקשבת, עלינו לחשוב לאיזו גישה אנו מכוונים. עיצוב סביבת הלמידה יהיה שונה בהסתמך על כל אחת מהגישות הנ"ל. כל גישה היא חשובה ומתאימה ללימוד של תוכן שונה ומיומנויות שונות.

ישנה טענה שלפיה עדיף להשתמש בגישה הקונסרוקטיביסטית, במידת האפשר, מאחר ולגישה זו יש ערך טכנולוגי מוסף.
אני רוצה להעלות טענה שניתן לשלב את כל הגישות בסביבת למידה מתוקשבת: אפשר לחלק את הסביבה למספר נושאים ולהחליט לגבי כל נושא על פי איזו מתאוריות הלמידה נפעל על מנת ללמדו. לדוגמא, פרק מבוא לנושא חדש ניתן לעצב על פי הגישה הקונסטרוקטיביסטית ולהקנות את הידע החדש. לאחר מכן ניתן יהיה לפעול על פי הגישה הקונסטרוקטיביסטית במהלך הפעילויות השונות בסביבה. מאידך, ניתן לעצב סביבת למידה המשמשת לרכישת מיומנות חדשה (למידת תיאוריה לקראת קבלת רשיון נהיגה או למידת נגינה) על פי הגישה הביהביוריסטית, על מנת שהלומד ישלוט במיומנות החדשה באופן מלא.

שיקול נוסף שיש לכלול בבואנו לפתח סביבת למידה הוא קהל היעד של הסביבה המתוקשבת. בהתאם לקהל היעד יש להחליט לאיזו גישה לתת משקל רב יותר בסביבה. אם הקהל הוא צעיר מאוד- הגיל הרך, אולי כדאי לפעול על פי הקונסטרוקטיביזם. לגילאים מאוחרים יותר, למשל גילאי בית ספר יסודי, אפשר לתת דגש רב יותר על הגישה הקוגניטיביסטית והביהביוריסטית. לאחר שהלומדים שלנו רכשו פלטפורמה יציבה של ידע נדרש, ניתן לעבור להוראה בגישה הקונסטרוקטיביסטית (חטיבת ביניים ומעלה).

לסיכום הדברים אומר, שכשם שאנו מצפים מהלומדים שלנו לגלות גמישות ולהתכוונן ללמידה על פי תאוריות למידה שונות, כך עלינו כמחנכים וכמפתחי סביבות למידה להתגמש, ולהחליט בכל פעם מחדש איזו גישה תעביר את מסרי הלמידה ללומדים באופן היעיל והיסודי ביותר.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איך בודקים למידה?

רעיונות לסיכום מפגש למידה

איך מרגישה למידה בקבוצות?