דלג לתוכן הראשי

עיצוב סביבות למידה מתוקשבות בהקשר לתיאוריות למידה

גם בעולם התקשוב, כמו בעולם החינוך המסורתי, קיימות מספר גישות פדגוגיות המתייחסות לאופן ההוראה. יורם עשת ורונן המר בספרם: "עקרונות בעצוב ובניתוח סביבות למידה ממוחשבות" מציגים שלוש תיאוריות למידה עיקריות:
  1. הגישה הביהביוריסטית: על פי הגישה הביהביוריסטית למידה כרוכה בעיקר בחיזוק או בהחלשה של קשרים ותגובות. גישה זו מבוססת על חיזוקים (גירוי--> תגובה --> משוב-->) ולכן בסביבות למידה המבוססות על פי גישה זו נמצא הרבה תרגילי שינון וחזרה, גיוון בהצגת הגירויים, רצף הוראה ליניארי והדרגתי, הוראה במנות קטנות מהחלקים אל השלם, משוב מיידי לתלמידים וחוויות הצלחה מרובות בעקבות מענה נכון. ניתן לומר שהדגש בגישה זו הוא למידה לקראת שליטה בתוכן/במיומנויות.
  2. הגישה הקוגניטיביסטית: על פי הגישה הקוגניטיביסטית ידע הוא יישות שאפשר להעביר ישירות מהמורה (או מספר הלימוד) אל התלמיד. תומכי גישה זו גורסים, כי אין אנו יודעים מה מתרחש במוחו של הלומד. המוח כמעין קופסא שחורה, ולכן המורה יעשה את מירב המאמצים על מנת להעביר את הידע בצורת הקנייה מסודרת לתלמיד. בסביבות למידה המבוססות על גישה זו נמצא הקניית ידע ממקור הידע ללומד, שילוב בין מידע חדש לסכמות קיימות, רצף הוראה הגיוני, עיבוד מידע על ידי הלומד, מטלות מובנות, טיפוח הבנה ומשמעויות, זיהוי טעויות חשיבה ומיקוד הקשב בלמידה.
  3. הגישה הקונסרוקטיביסטית-חברתית: גישה המבוססת על הבנייה עצמית של ידע על ידי הלומד, תוך כדי למידה שיתופית. בסביבה זו נמצא פתרון בעיות אותנתיות ולא מובְנות, למידה הוליסטית ורב תחומית (עשירה), למידה תוך כדי משא ומתן חברתי, רצף הוראה מהשלם לחלקיו, דגש על עומק במקום רוחב.
בבואנו לפתח ולעצב סביבת למידה מתוקשבת, עלינו לחשוב לאיזו גישה אנו מכוונים. עיצוב סביבת הלמידה יהיה שונה בהסתמך על כל אחת מהגישות הנ"ל. כל גישה היא חשובה ומתאימה ללימוד של תוכן שונה ומיומנויות שונות.

ישנה טענה שלפיה עדיף להשתמש בגישה הקונסרוקטיביסטית, במידת האפשר, מאחר ולגישה זו יש ערך טכנולוגי מוסף.
אני רוצה להעלות טענה שניתן לשלב את כל הגישות בסביבת למידה מתוקשבת: אפשר לחלק את הסביבה למספר נושאים ולהחליט לגבי כל נושא על פי איזו מתאוריות הלמידה נפעל על מנת ללמדו. לדוגמא, פרק מבוא לנושא חדש ניתן לעצב על פי הגישה הקונסטרוקטיביסטית ולהקנות את הידע החדש. לאחר מכן ניתן יהיה לפעול על פי הגישה הקונסטרוקטיביסטית במהלך הפעילויות השונות בסביבה. מאידך, ניתן לעצב סביבת למידה המשמשת לרכישת מיומנות חדשה (למידת תיאוריה לקראת קבלת רשיון נהיגה או למידת נגינה) על פי הגישה הביהביוריסטית, על מנת שהלומד ישלוט במיומנות החדשה באופן מלא.

שיקול נוסף שיש לכלול בבואנו לפתח סביבת למידה הוא קהל היעד של הסביבה המתוקשבת. בהתאם לקהל היעד יש להחליט לאיזו גישה לתת משקל רב יותר בסביבה. אם הקהל הוא צעיר מאוד- הגיל הרך, אולי כדאי לפעול על פי הקונסטרוקטיביזם. לגילאים מאוחרים יותר, למשל גילאי בית ספר יסודי, אפשר לתת דגש רב יותר על הגישה הקוגניטיביסטית והביהביוריסטית. לאחר שהלומדים שלנו רכשו פלטפורמה יציבה של ידע נדרש, ניתן לעבור להוראה בגישה הקונסטרוקטיביסטית (חטיבת ביניים ומעלה).

לסיכום הדברים אומר, שכשם שאנו מצפים מהלומדים שלנו לגלות גמישות ולהתכוונן ללמידה על פי תאוריות למידה שונות, כך עלינו כמחנכים וכמפתחי סביבות למידה להתגמש, ולהחליט בכל פעם מחדש איזו גישה תעביר את מסרי הלמידה ללומדים באופן היעיל והיסודי ביותר.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איך מרגישה למידה בקבוצות?

היום נכחתי במפגש מרתק, שאורגן על ידי המרכז להוראה חדשנית ומיטבית בלוינסקי, ובראשו עומד ד"ר ישי מור. את המפגש הובילה יעל כהן, בוגרת תואר שני בחינוך וטכנולוגיה מאוניברסיטת סטנפורד, Data scientist ויזמית חינוכית. יעל הציגה התנסות בסנסורים לטובת מחקר על למידה בקבוצות.

סנסורים/חיישנים הם למעשה מכשירים שממירים פרמטרים גופניים כגון: טמפרטורת גוף, לחץ דם, תנועות וכו' לכדי אותות חשמליים או אלקטרונים לשם מדידה, בקרה או העברת מידע למערכות אחרות. בימינו ניתן לתרגם אותות אלו גם לרגשות... סנסורים נמצאים בשימוש היום בעיקר בתחום העסקי והשיווקי, אך מתחילים לחלחל גם לעולם הלמידה. השילוב של סנסורים בלמידה מערב שורה של עולמות תוכן הבאים לידי ביטוי וביניהם: Neuroeducation, למידה התנהגותית, Data driven learning ,BI, Emotion technology ועוד.

Emotional data המתאפשר בשילוב טכנולוגיה הוא תחום שמתגבש מתוך ההבנה שמתפתחת בנושא רגש בלמידה- הספרות המחקרית מראה שרגשות חיוביים משפיעים לטובה על זכרון העבודה שלנו, על היצירתיות והגמישות המחשבתית, בעוד שרגשות שליליים משפיעים לרעה על הלמידה. מצב רוח טוב יכול להש…

איך בודקים למידה?

מדובר בשאלה שצפה ועולה באופן מתמיד. תיאוריות למידה ואמצעים דידקטיים רבים עומדים לרשותנו על מנת לוודא שהלומדים אכן הצליחו ללמוד, אך לעתים נדרש קצת סדר בבלגן. Mia MacMeekin "הרימה את הכפפה" ויצרה אינפוגרפיקה מעניינת, המכילה 27 דרכים לבדיקת למידה בקרב הלומדים. כל האפשרויות המוצעות מובילות לפעילות אקטיבית של הלומדים, וניתנות לבדיקה אופרטיבית על ידי המורה. כל הפעלים נמצאים גם בגלגל הטקסונומיה של בלום, אך במסמך שיצרה MacMeekinהם מעט יותר מכווני תוצר.

תרגמתי את המסמך ועיבדתי אותו מעט במצגת. את כל ההצעות לבדיקת למידה ניתן להכיל גם במפגשי למידה מסורתיים וגם כמובן באופן מתוקשב. אני מקווה שתמצאו אותו שימושי עבורכם... קישור למצגת.


רעיונות לסיכום מפגש למידה

סיכום מפגש למידה יכול לתרום לתהליך הלמידה במגוון אופנים, כגון: לסייע בהבחנה בין עיקר לטפל, לחזור על הפרטים החשובים שנלמדו, לסייע לזכור טוב יותר ועוד.
הסיכום מסייע למנהל המפגש לוודא אם יש צורך בחזרה נוספת והעמקה, ולתכנן את מהלך המפגש הבא. רצוי לעצור מספר פעמים במהלך מפגש הלמידה ולסכם בקצרה, ובסיום המפגש להקדיש זמן לפעילות סיכום  אקטיבית. כדאי לזכור, כי סיכום טוב הוא סיכום שמתבצע על ידי הלומדים בעצמם ולא על ידי מנהל המפגש/המורה... רצוי לסכם כל מפגש למידה, בין אם מדובר בשיעור בבית הספר או בהרצאה.




אנשים רבים נוטים לוותר על החלק המסכם, בעיקר בשל ניהול זמן לקוי, אך מומלץ להשאיר מספיק זמן לסיכום התכנים ורצוי לעשות זאת באופן מעניין ויצירתי (ובעיקר אקטיבי) במטרה לסכם באופן מיטבי.
לפניכם מספר רעיונות מעניינים שליקטתי לסיכום מפגש למידה. את רוב הרעיונות ניתן ליישם גם באופן מתוקשב באמצעות כלים שונים. אתם מוזמנים לספר לי האם אתם נוהגים להשתמש בחלק מהרעיונות, ולשתף אותי ברעיונות נוספים שאשמח להכניס לרשימה.