עידן הלמידה

קיבלתם עובד חדש לעבודה? מזל טוב!! (במיוחד בתקופה הזו). עכשיו מגיע שלב הכניסה לעבודה או בשמו המקצועי ה-Onboarding. מרבית הארגונים בשלב הזה יפציצו את העובד במסמכים ומידע כדי ללמוד על הארגון ועל התפקיד ואחרי יומיים-שלושה יתנו לו צ'אפחה עם חיוך ויאללה- צא לדרך. May the force be with you  שרשרת החיול העתיקה הזו כבר פחות מתאימה לעידן שלנו...  הסיפור הזה של תקנונים ממסדיים שמחולקים לעובדים החדשים כדי לשמור על צייתנות ומסדר משובטים זה פשוט המשך ישיר של מערכות מהמאה ה-19, ודור העבודה החדש כבר לא רוצה לקחת חלק בעולם ההוא. אין מצב שמשפריצים את כל התורה לתוך איזה קיט/ספרון/PDF או במקרה היותר משוכלל לומדה ומשחררים את העובד להתמודד עם הדבר הארכאי והסטטי הזה. זה יכול ליצור תחושת בדידות, בלבול, ניכור ואפילו להשפיע לרעה על המחשבות של העובד על הארגון ולפקפק בהחלטה שלו לגבי המקום החדש. בעולם של  Reskilling  ו- Upskilling  ו-"חוויית עובד" יש פחות מקום לקיטים/לומדות/תבניות שיישארו קבועים יותר מדי זמן ולא יתאימו לצרכי הארגון החדשים שמשתנים כל הזמן ובמהירות, וזאת הסיבה שלא שווה להשקיע...

הקורונה נתנה לנו הרבה סטירות לחי. אחת מהן כואבת במיוחד והיא ההבנה שמומחים לא מסייעים לנו להבין את הסיטואציה שנקלענו אליה, אלא להיפך- המומחים השונים רק סותרים זה את זה ומבלבלים אותנו יותר ויותר.ההבנה הזו מעלה שאלות רבות וגם דילמה קריטית לגבי הרלוונטיות של מומחים בעידן של ידע שמתפרץ בצורה אקספוננציאלית ומשתנה במהירות האור. האם נכון להתמקד רק בתחום אחד בעולם רשתי שבו הכל מדבר עם הכל?  בואו נחזור רגע למאה ה-7 לפנה"ס שם נולד הפתגם המיוחס למשורר היווני ארכילוכוס: "השועל יודע דברים רבים, אך הקיפוד יודע דבר גדול אחד". הוגים רבים השתמשו בפתגם הזה מאז על מנת להסביר את דרכי החשיבה והפעולה שלנו בעולם. ישעיהו ברלין כתב כבר בשנות ה-50 על הגישות המנוגדות, זו הקיפודית שמרוכזת בתחום אחד גדול ולעומתה הגישה השועלית שנעה בין מגוון גדול של תחומים ואסוציאציות כאשר לא תמיד ברור הקשר הלוגי ביניהם. הקיפודים תמיד יחפשו להתאים את המציאות לתובנות שהם מכירים בתחומם, ואילו השועלים יבחנו את המשמעויות על ידי תנועה מתמדת בין התחומים השונים שהם מכירים. השועלים מבינים שהמציאות היא דינמית ומשתנה באופן יומי...

בשנים האחרונות מרצים ומפתחי תוכן רבים מתבססים על הטענה שטווח הקשב שלנו הולך ומתכווץ עד שכעת הוא הגיע למקסימום של 8/9 שניות (תלוי איזו כתבה קראתם) בדיוק כמו טווח הקשב של דג זהב.  אם זה אכן הסיפור- כנראה שבכלל לא הצלחתם לקרוא את המשפט האחרון…  טענה זו, שניתן למצוא בפרסומים מכובדים בכל רחבי האינטרנט החל מפרסומים של גופים מוכרים ומכובדים (כמו הניו יורק טיימס, גרדיאן, טיים) ועד בלוגים אישיים, מבוססת על ראיות מתעתעות שבחלקן גם מפוברקות לחלוטין.  "אל תאמת. תפריך". (קרל פופר) גם אם נבצע תצפית בסיסית ביותר נוכל לראות שהטענה הזו בעייתית. למשל, בעוד שרבים מאיתנו נאבקים להקשיב במהלך פגישה עסקית בת שעה- אין לנו שום בעיה לעשות בינג' בנטפליקס במשך שש שעות ברציפות. אנשים קוראים ספר (מדע או פרוזה) מתחילתו ועד סופו ביום אחד, עושים שופינג באמאזון/בקניון ימים שלמים, מבלים שעות במגרשי ספורט וכולי. אם כל תיאוריית דג הזהב הזו נכונה אף אחד מהדברים האלה לא היה אפשרי.  כנראה שבכל זאת מדובר בדימוי די אטרקטיבי שנתפס בקלות, אבל בואו נפרק אותו רגע-  מה המשמעות של "טווח קשב"? האם...

לאחרונה מתגברת התחושה שכל מה שקורה ברשתות החברתיות מתנהל בדיוק כמו במערב הפרוע- הכל פרוץ, מותר לעשות הכל, יש פשע ורוע בכל פינה ופינה וגם יש איזה שריף (מישהו אמר מארק צוקרברג?) שלא מצליח להתמודד עם כל הבלאגן. השבוע התגלגל אליי דוח של המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת בשיתוף גופים נוספים. הדוח התמקד באפליקציית טיקטוק וסקר את מאפייני האפליקציה והאיומים שאליהם חשופים המשתמשים החל ממחדלי אבטחה, דרך צריכת תכנים מיניים וחשיפה לפדופילים ועד לאתגרים ויראליים והנזקים שהם יכולים לגרום למשתתפים בהם. במקביל מסתובבים גם כמה "תחקירי ענק" שמגלים לנו שטיקטוק מלאה בתוכן אלים, מיני ובסרטוני שיימינג. אפילו מריצים תביעה ייצוגית בארצות הברית, נגד הפלטפורמה הפופולרית, בטענה שהאפליקציה מעבירה מידע אישי לשרתים מסתוריים בסין. אז הכל נכון ואכן מתרחש, והדוח של המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת (שעושים עבודה באמת נהדרת אגב) עמוס בפרטים חשובים ומדוייקים. אבל! בין שלל האיומים המפחידים שפורט הדוח מסתתרת פסקה אחת קטנה שמדברת גם על מה שאולי כדאי *כן* לעשות ולא רק מה *לא*: "ההמלצה להורי קטינים היא לשוחח...

 כידוע לכול אמזון היא מחלוצות המסחר באינטרנט (נוסדה ב-1994). נכון ל-2019 מעסיקה החברה 647,000 עובדים ברחבי העולם ושווי השוק שלה עומד על 887 מיליארד דולר. ג'ף בזוס, מייסד החברה, מסביר מה הסוד שלהם ומה המיינדסט ששומר על אמזון בתהליך מתמשך של ניסוי, חדשנות, איטרציה ולמידה מכישלונות. בזוס קורא לזה "Forever Day 1", וזה הפך למנטרה של הארגון על מנת לקדם אריכות ימים והצלחה לטווח ארוך. המנטרה הזו הופיעה כבר ב-1997 במכתב פתוח שפרסם בזוס המיועד לבעלי המניות בחברה. הוא אפילו קרא לבניין בו נמצא המשרד שלו "Day 1". אז מה הסיפור מאחורי Day 1? כמעט כל ארגון מתפקד בראשיתו במהירות, בזריזות ובמנטליות של קבלת סיכונים. אך ככל שהעסק גדל המורכבות מתחילה להתגבר ואז נופלים בפח של ארגונים גדולים המאופיינים באטיות, קשיחות וסלידה מסיכונים. בזוס נשען בתאוריה שלו על מושג בסיסי וחשוב מעולם הפיזיקה שעוסק במערכות מורכבות: אנטרופיה (Entropy). זו בעצם מידת אי הסדר של המערכת. הכאוס. האנטרופיה של היקום גדלה כל הזמן או במילים אחרות- "אי הסדר" ביקום תמיד הולך וגדל. הדרך הבלתי נמנעת של כל ארג...

אתם בטח שואלים "מיקרו מה?!" מיקרו קרדיטציה (באנגלית  Micro-credentials ) הוא מושג המתייחס להסמכות פורמליות, שמעידות על רכישת ידע ומיומנויות בנושא ספציפי (כשירות/ competency ). מדובר על מושג די חדש שנולד בעשור האחרון (סמוך להולדת ה- MOOC’s ), ובא לידי ביטוי בעיקר בתחומי הלמידה הארגונית בשוק העבודה, במוסדות אקדמיים ובמערכות חינוך. (גרף המייצג את הופעת המושג מ- Google trend ) מיקרו קרדיטציה זו בעצם הרחבה טבעית של פעילויות למידה פורמליות או בלתי פורמליות. חשבו לדוגמה על מתכנת שסיים לפני מספר לא רב של שנים את התואר שלו במדעי המחשב ונכנס לשוק העבודה. הידע שצבר בתואר משרת אותו היטב במהלך היום-יום, אך הידע בתחום שלו גם התחדש מאז, והוא נדרש להכיר שפות קוד חדשות. לחזור ללמוד באופן רשמי באקדמיה או לקחת קורס ארוך טווח עלול להשאיר אותו לא רלוונטי לתקופה ארוכה עד שיקבל את התעודה המיוחלת. הוא מחפש מענה מיידי, ולא יכול להמתין עד שתיפתח תכנית המתאימה לצרכיו ולצרכי הארגון בו הוא עובד. כאן נכנס לתמונה עולם המיקרו קרדיטציה- הוא יכול ללמוד בתכנית ממוקדת, הפתוחה עבורו בכל ע...

בעידן של התפתחות טכנולוגית מואצת ומגוון ערוצים דיגיטליים שבהם אנחנו מתנהלים גם התוכן שאנחנו פוגשים צריך להתקיים ברב ערוציות. מרשל מקלוהאן היה הראשון שדיבר על טרנס-מדיה (Transmedia) כשהוא התייחס לנרטיב המשתרע על פני מספר פלטפורמות מדיה, שמבליטות את העוצמה והייחודיות של כל אחת מהן ואת היכולת לאינטראקטיביות. אבל בימיו של מקלוהאן הטכנולוגיה והרשת עוד לא היו מספיק בשלות לכך. הנרי ג'נקינס, חוקר מ-MIT, הציג ב-2003 פרדיגמה שמחברת בין מגוון ערוצי המדיה לבין סיפור או סטוריטלינג, תהליך שבו אלמנטים של סיפור מתפרשים באופן שיטתי על פני מספר ערוצים לצורך יצירת חווית בידור מאוחדת ומתואמת. כל מדיום תורם תרומה ייחודית משלו להתפתחות הסיפור, כשהמטרה היא ליצור חיבור אישי ורגשי עם הצופים כך שבסופו של דבר הם אפילו ירצו ליצור בעצמם תוצר שמתקשר לחווייה, לשתף אותו, לדבר עליו ולהרגיש בעלות שמגבירה את המעורבות שלהם. חשוב לעשות הבחנה בין טרנס-מדיה לקרוס-מדיה, שם מדובר באותה התרומה לסיפור רק שהיא מוצגת במספר ערוצים שונים (למשל: פרסומת לנוזל כביסה שמשודרת בטלויזיה תהפוך לקריינות ברדיו בלי שינוי מהותי באופן ההצגה...

היום נכחתי במפגש מרתק, שאורגן על ידי המרכז להוראה חדשנית ומיטבית בלוינסקי , ובראשו עומד ד"ר ישי מור. את המפגש הובילה יעל כהן, בוגרת תואר שני בחינוך וטכנולוגיה מאוניברסיטת סטנפורד, Data scientist ויזמית חינוכית. יעל הציגה התנסות בסנסורים לטובת מחקר על למידה בקבוצות. סנסורים/חיישנים הם למעשה מכשירים שממירים פרמטרים גופניים כגון: טמפרטורת גוף, לחץ דם, תנועות וכו' לכדי אותות חשמליים או אלקטרונים לשם מדידה, בקרה או העברת מידע למערכות אחרות. בימינו ניתן לתרגם אותות אלו גם לרגשות... סנסורים נמצאים בשימוש היום בעיקר בתחום העסקי והשיווקי, אך מתחילים לחלחל גם לעולם הלמידה. השילוב של סנסורים בלמידה מערב שורה של עולמות תוכן הבאים לידי ביטוי וביניהם: Neuroeducation, למידה התנהגותית, Data driven learning ,BI, Emotion technology ועוד. Emotional data המתאפשר בשילוב טכנולוגיה הוא תחום שמתגבש מתוך ההבנה שמתפתחת בנושא רגש בלמידה- הספרות המחקרית מראה שרגשות חיוביים משפיעים לטובה על זכרון העבודה שלנו, על היצירתיות והגמישות המחשבתית, בעוד שרגשות שליליים משפיעים לרעה על הלמידה. מצב רוח טוב יכול לה...

המיזם "ישראל דיגיטלית" הושק באופן רשמי ב-21-22/3/2016 על ידי המשרד לשוויון חברתי בשיתוף עם המועצה להשכלה גבוהה. המטרה העיקרית של המיזם היא לפתח מערך הכשרות וקורסים מקוונים שייפתחו לקהל הרחב כבר במהלך הקיץ הקרוב, במטרה להנגיש תוכן לימודי ואקדמי למגוון רב של אוכלוסיות. הקורסים יפותחו על פלטפורמת EDX, שעל שיתוף הפעולה איתם כבר הרחבתי בפוסט הקודם שעסק ב נושא . הכנס נפרש על פני יומיים, ו כאן ניתן לעיין בתכנית המלאה  (כלל התכנים הוקלטו וככל הנראה יועלו בהמשך  לאתר המל"ג ). אני נכחתי רק ביומו הראשון של הכנס, ואשמח לשתף אתכם במספר תובנות ונקודות מרכזיות שאספתי.  אתם יותר ממוזמנים לשתף ברשמים מהיום השני או מהכנס כולו.  הכנס נפתח בהתרגשות רבה וברכות, כולל דברים שנשאה השרה לשיוויון חברתי,  גילה גמליאל וד"ר יאיר שינדל הממונה על המיזם במשרד באש הממשלה.  בהמשך Zachary Kramer מ-EDX העולמית הציג תמונה רחבה של הפלטפורמה שנבחרה, וכמה נתונים מעניינים: פרופ' שיזף רפאלי דיבר על האתגרים שמולם אנו ניצבים כיום עם כניסת הטכנולוגיה לעולם החינוך. מה שלקחתי מהרצאתו...