עידן הלמידה

בשבוע שעבר נכחתי בכנס שארגן מכון מופ"ת בנושא פיסות מציאות בחינוך. דובר שם על הגלים השונים שהתרחשו בחינוך העולמי (החל מ החינוך הפרוגרסיבי ועד למדיניות הסטנדרטים) , ועל המצב בישראל כיום וניצני הגל השלישי והפדגוגיה החדשנית. בנוסף, הזכירו רבות את מערכת החינוך של פינלנד, שתפסה לאחרונה כותרות רבות בשל הצלחותיה בתחום. ניתן לעמוד על מספר גורמים עיקריים שהובילו להצלחותיה של פינלנד בתחום החינוך: התרבות בפינלנד מייחסת כבוד רב להשכלה. חינוך חינם ניתן החל מגיל 7, גם באוניברסיטאות. המערכת הבית ספרית מורכבת מבית ספר יסודי עד גיל 16, ואחר כך עוברים לתיכון. אותו מחנך מלווה את התלמידים לאורך שנים רבות. המורים לא מרכזים את כל האנרגיות בלמידה לקראת מבחן, אלא לומדים כיצד ללמוד. המורים מספקים למידה משמעותית ומהנה לתלמידים במהלך השנים, ומחנכים לחשיבה. כולם סומכים על כולם- המנהלים על המורים, המורים על התלמידים ועל המנהלים והקהילה על בית הספר. לומדים פחות שעות ממדינות אחרות, אך איכות המקצועות הנלמדים עולה ולמורים יש זמן רב יותר להשקיע בפיתוח השיעורים ובמעקב אחר הלומדים. נבחנים פחות ולא נותנים מש

כל מי שמכיר אותי יודע כמה אני נוטה לשווק כלים יישומיים ברשת, כאמצעי הוראה לטובת למידה משמעותית ומהנה יותר עבור התלמידים הצעירים. הפעם אני רוצה להתבונן ביישומים אלו דווקא מכובע הלומד המבוגר. אז כבר כתבתי כאן פעם איך ה Google docs -   שינה את אופן לימודיי האקדמיים: כתיבת מסמכים שבהם אני יכולה לצפות ולערוך אותם מכל מחשב המחובר לרשת, ואף לשתף ולעבוד יחד על אותו מסמך בו זמנית עם לומדים אחרים. גם שאר יישומי Google המהוללים הצליחו לשנות עבורי את תהליכי הלמידה, שאליהם הורגלתי במהלך השנים כתלמידה במערכת החינוך הציבורית. כעת אני רוצה להציג בפניכם יישום נוסף, שגם אותו אני משווקת למורים- mindomo . מדובר בכלי מיפוי, ארגון והצגת רעיונות/חשיבה/מושגים, או מה שהמורים שלי כינו: "שמש אסוציאציות", וכאן בגרסה המשודרגת... היישום הזה יכול לסייע בארגון חשיבה ומושגים באופן חזותי ואינטראקטיבי. ניתן להוסיף כמה אלמנטים שרק תרצו, ולשלב בתוכם סרטונים, תמונות, קישורים וטקסטים שונים. ניתן לעצב את המפה בצורה הנוחה לכם, לשמור אותה על המחשב או ברשת ואף לשתף אותה עם משתמשים אחרים. המפה הזו יכולה לסייע בחשיבה ר

בפוסט זה בחרתי לכתוב על התחלתו של תהליך מבורך, שחלמתי עליו עוד כילדה שסוחבת ילקוט השוקל לעתים פי 3 ו-4 ממשקלה: יצירתו של  הילקוט הדיגיטלי . מדובר במערכת LCMS (מערכת תכנים וניהול למידה) שפיתחה מטח, הזמינה בשלב זה במקצועות: מתמטיקה, עברית ומדע וטכנולוגיה. באמצעות המערכת המורים יכולים להציג בכיתה הדמיות שונות, הממחישות תהליכים מופשטים, לתת משימות ושיעורי בית בקלות ובצורה הטרוגנית (ישנן משימות ברמות קושי שונות עבור תלמידים מתקשים/מתקדמים יותר), ולבדוק אותם בלחיצת כפתור ללא צורך בסחיבת ניירת הביתה. תכני השיעור זמינים עבור התלמידים גם אחרי השיעור, והם יכולים לצפות בהם מכל מחשב המחובר לאינטרנט.    השינוי החשוב ביותר שיוצר הילקוט הדיגיטלי, לדעתי, הוא העברת גוף הידע מהמורה אל התלמידים: התלמידים אקטיביים, חוקרים תהליכים שונים, מתנסים בחיפוש מידע והצגתו באופן מיטבי ועל ידי כך רוכשים ידע באופן עצמאי. המורה מפקח על התהליך ויכול להתפנות להדגשים חשובים כאשר הוא מבחין בבעיה מסוימת (הוא יכול לקבל דוח מפורט על הפעילויות שנתן לתלמידים) ולסייע לתלמידים מתקשים. בסרטון הבא תוכלו לצפות בהדמיה נחמדה, המצי

ב: 1/12/2011   נכנס לתוקפו חוזר מנכ"ל משרד החינוך , שעוסק בנוהלי התקשורת הראויים בקרב מורים, תלמידים והורים במרחבי רשת האינטרנט בדגש על תקשורת באתרים בית-ספריים, ברשתות חינוכיות וברשתות חברתיות.   בעניין השימוש ברשתות חברתיות נכתב בחוזר: "רשתות חברתיות משמשות מרחב לעיסוק בנושאים חברתיים ואישיים. בשל אופיין הפתוח וטשטוש הגבולות בין הפרטי לציבורי-מקצועי והיעדר מנגנוני בקרה, השימוש בהן למטרות חינוך-הוראה-למידה מעלה סוגיות ודילמות מקצועיות ואתיות". אז מה לא? חוזר המנכ"ל מדגיש כי ראוי שהתקשרויות בין מורים לתלמידים תיעשינה באתר בית-ספרי או ברשת חינוכית מתאימה ומבוקרת, ולכן השימוש ברשתות חברתיות לאינטראקציות בין-אישיות בין מורים לתלמידים אסור. איש צוות חינוכי לא ייזום תקשורת עם תלמידים ברשת חברתית, לא יציע להם חברות ולא יאשר הצעות חברות שיתקבלו מהם. אז מה כן? המוסד החינוכי יכול להשתמש ברשת חברתית לשם הצגת מידע על פעילותו החינוכית לקהילות רלוונטיות. הדבר יכול להתבצע באמצעות "דף קהילה" (שכן אין בו אינטראקציה אלא הצגת מידע). אני שואלת- מה ההבדל בין זה לבין לוח מודע