עידן הלמידה

לאחרונה נתקלתי במאמר מדהים שהתפרסם ב כלכליסט ומדבר על רשת של קורי פטריות שמתנהלת בדמיון לרשת האינטרנט. מדהים לקרוא כיצד האורגניזם המורכב הזה (שאנחנו רגילים לראות בסלט) מצליח לשלוט בעולם שמתחת לאדמה. כותב המאמר מצליח להכניס את הקוראים לנבכי המיסתורין של הפטריות עם דוגמאות רבות. דוגמא אחת נראתה לי רלוונטית ביותר לנושאי הבלוג: "לבני אדם יש נטייה לחפש את מערכת ההפעלה, איזשהו צומת מרכזי שהכל זורם אליו וממנו", הוא אומר. "זה כנראה משהו שמגיע מהגנטיקה שלנו, לחפש את המנהיג שמקבל את ההחלטות. אבל בעולם הביולוגיה והפיזיקה, ואני חושב שגם בתחומים רבים אחרים, דברים לא עובדים ככה. האם לטוקיו יש מוח מרכזי? לאינטרנט? ... בעשורים האחרונים נחקרות התנהגויותיהם המתואמות של עדרים, נחילי חרקים, להקות דגים והולכי רגל במדרכות עמוסות. כל הקבוצות הללו מפגינות התנהגות מתואמת, כמעט כשל אורגניזם חי אחד, אך בלא תיאום, כוונה או כללים. לפי התיאוריה הזאת, ומקבילותיה בטבע, אותה "חוכמת המונים" או "אינטליגנציה עדרית" היא בינה שאפשר לייחסה רק למבנה הרשת עצמה, לא לאף אחד מהמוחות והתודעות ...

הכתבה המצורפת התפרסמה במדור טכנולוגיה של אתר nrg מעריב , ומדברת על מקצה שיפורים בתחבורה הציבורית בישראל. חלק משמעותי ממקצה השיפורים הוא כוונת החברות להעמיד לרשות נוסעיהן אמצעים טכנולוגיים, החל מאינטרנט זמין לכל משך הנסיעה ועד לאמצעי בידור צמודים שינעימו את זמנם (בדומה למסכים אישיים הנמצאים במטוסים). טכנולוגיה דומה ניתן למצוא ברשתות אוכל, בהן ממקמים מסכים אישיים לצד כל שולחן, על מנת לאפשר לסועדים להנעים את זמנם עד לקבלת המנות. הטכנולוגיה הזו קיימת כבר מספר שנים במדינות אחרות, אך בישראל זוהי דריסת רגל  ראשונה. השאלה העיקרית שעולה היא מה קורה לזמן הפרטי שלנו? האם קשה לנו יותר להישאר ללא מעש גם לזמן קצר כמו נסיעה באוטובוס או המתנה לאוכל? האם אין ביכולתנו למצוא אלטרנטיבות אחרות ולא טכנולוגייות כגון: לשקוע במחשבות, להתבונן על הסביבה שלנו, להתרועע עם אנשים אחרים בעת המתנה במסעדה או בנסיעה? מצד אחד הטכנולוגיה מאפשרת לנו להעסיק את עצמנו בכל זמן ומקום, בין אם בענייני עבודה או פנאי, גם במקומות שכוחי אל או בדרך אל העבודה וממנה. מאידך, החיים שלנו הופכים לתל...