יום שבת, 16 במרץ 2013

על קשב וטכנולוגיה



הדיבורים על דור ה- בשבוע האחרון גרמו לי לחשוב על השינויים המהירים, שעוברים על הדור הזה בעקבות כניסתה האינטנסיבית של הטכנולוגיה, וגם על הנזקים שאנחנו אולי מתחילים להיות מודעים אליהם ואולי ממש לא...
 

לפעמים החלק שבי המחובר לעולם החינוך המיוחד ולליקויים עליהם למדתי מתעורר ומפגין את נוכחותו, ואז לרגע אחד אני מוצאת את עצמי מבוהלת וחושבת איך אפשר להגן על עצמנו מפני החולות הרעות שמביאה איתה הטכנולוגיה מלבד היתרונות המובנים מאליהם. הסיטואציה הזו תפסה אותי גם השבוע, כשניסיתי לראות סרט בבית ולהירגע לזמן קצר מתלאות השבוע. אחרי 5 דקות של צפייה מצאתי את עצמי שולחת את ידיי לאייפד, לאייפון, וללפטופ ששלושתם, כמה מפתיע, היו ברדיוס של מטר ממני... אמרתי לעצמי: "תניחי לזה. הכל יחכה לעוד שעה וחצי. תראי סרט בשקט ובלי הפרעות!" אבל זה לא עבד... תוך כדי הסרט עניתי למיילים, קראתי כמה פוסטים מעניינים בפייס, שלחתיSMS ים (רובם בסגנון: אני באמצע סרט ונדבר אחר כך) ואפילו הבאתי לעצמי שתייה ונשנושים תוך כדי... מה שמפתיע זה שכל הפעולות האלו לא פגעו בהנאה שלי מהסרט ואני יכולה לספר שאני לא לבד- הרבה מהסובבים אותי מתנהלים בדיוק באופן אותו תיארתי.

בואו נדבר קצת על קשב וריכוז- ישנם מספר סוגי קשב הפעילים כל הזמן במקביל בחיינו היומיומיים:

  1. קשב ממוקד: היכולת להתייחס ולהגיב לגירוי פשוט.
  2. קשב סלקטיבי: היכולת להתייחס לגירוי אחד, תוך כדי עיכוב ההתייחסות לגירויים אחרים בסביבה. כאן נדרשת היכולת להתעלם מהסחות.
  3. קשב מתחלף: היכולת להתייחס בצורה מתחלפת, פעם לגירוי אחד, ובהמשך לגירוי אחר לסירוגין. זהו הבסיס ליכולת הגמישות המחשבתית.
  4. קשב מפוצל: היכולת להתייחס בו זמנית לשני גירויים שהנם משמעותיים ורלוונטיים למשימה.
  5. קשב מתמשך: זהו מה שאנו מכנים ריכוז. זוהי היכולת לשמר התנהגות עקבית במהלך פעילות מתמשכת.

אז האם לבצע מספר פעולות במקביל, כאשר בפועל אני אמורה להתעסק רק בצפייה בסרט, מעיד על פגיעה בקשב? או שמא על מולטי-טאסקינג/ריבוי משימות...?

הפסיכולוג אדוארד האלוול (Edward M. Hallowell) תיאר את פעולת ריבוי המשימות כמיתוס לפיו אנשים מאמינים שהם יכולים לבצע שתי משימות או יותר בו זמנית בצורה יעילה, בדיוק כמו בעת ביצוע משימה אחת, אך לטענתו לא כך הדבר, כי כמעט בלתי אפשרי ללמוד מידע חדש תוך כדי עיסוק בדברים אחרים ולתפקד באופן רב-משימתי. אני דווקא זוכרת שכתלמידה בבית הספר מה שעזר לי לשמור על הריכוז בשיעורים המשעממים וללמוד טוב יותר הוא לצייר במקביל במחברות שלי (זה גם מה שהפך את מחברות המתמטיקה לנסבלות יותר בעיניי). הסיבה שהמורים הסכימו לי לצייר במהלך השיעור לאחר רינספור ויכוחים הייתה שהמשכתי להשיג ציונים גבוהים מאוד... בלימודים הגבוהים המחשב והאינטרנט החליפו את הציור ויכולתי לעשות לעצמי "הפסקות" תוך כדי השיעורים.  זה מעלה בי את השאלה האם אנחנו עושים נכון כשאנחנו כל כך מקפידים על כך שהתלמידים בבתי הספר משולבי טכנולוגיה "יהיו איתנו" בשיעור ולא יפליגו למחוזות הרשת תוך כדי שיעור בתנ"ך?
המחקרים האחרונים בתחום הקשר שבין קשב לטכנולוגיה מזהירים מפני השפעת הטכנולוגיה על הקשב. ניקולאס קאר (שכתב בעבר על כך שגוגל הופכת אותנו למטומטמים) טוען שאנשים שמרבים לגלוש ולעבוד במולטי-טאסקינג לאורך זמן נהפכים מצד אחד לאנשים בעלי יכולת מהירה יותר לתפוס, ללמוד ולקבל החלטות, אך מצד שני משלמים על כך מחיר כבד ביכולת הריכוז, החשיבה העמוקה ומיומנויות הניתוח, באובדן היצירתיות, וכו'.

אחד החוקרים המרכזיים בתחום הנזקים הנובעים משימוש יתר באינטרנט הוא ד"ר אליאס אבוג'אודה מאוניברסיטת סטנפורד. אבוג'אודה גילה שמעבר מהיר בין דפי אינטרנט גורם למוח לשחרר מנות קטנות של דופמין, כימיקל שמשפר את מצב הרוח ומעורר מוטיבציה, אבל שכמות לא מאוזנת ממנו פוגעת בזיכרון לטווח קצר וביכולת להתמקד, ונחשבת לגורם נפוץ ביצירת הפרעות קשב.

חשוב לציין שרוב המחקרים בנושא מתבססים על השינויים בתכופים במבנה המוח שהם מזהים כתוצאה משימוש יתר בטכנולוגיה, אבל יש לזכור ששינויים אלו אינם ייחודיים למעורבות הטכנולוגיה, אלא מתרחשים בכל תהליך למידה משמעותי.

אז האם אנחנו צריכים לשמור על עצמנו ולמנוע התפתחות של הפרעות קשב כאלו או אחרות, או שאולי מדובר בשלב אבולוציוני בלתי נמנע שבו נהפוך כולנו לאנשים בעלי הפרעות קשב ודווקא מי שלא יהיה בעל יכולת לפיצול קשב יוגדר כבעייתי...?
 
עד שנתחיל להבין את הסוגיה אתם מוזמנים לבחון את יכולת הקשב הסלקטיבי שלכם באמצעות הניסוי הבא:

מי שמכיר את הניסוי מוזמן להתנסות בגרסה המשודרגת שלו: